Misery Signals – Of Malice And The Magnum Heart

25/06/04
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. A Victim, A Target
  2. In Response to Stars
  3. The Summer Ended in June
  4. In Summary of What I Am
  5. The Stinging Rain
  6. Worlds & Dreams
  7. Murder
  8. On Account of an Absence
  9. Five Years
  10. Difference of Vengence and Wrongs

עוד הופעה עברה; הסאונד היה לא משהו, ודווקא הקהל היה אחלה, והתגובות היו טובות, אבל אין הרבה זמן לחשוב או לשבת עם החברה המקומיים. מחר יום חדש, והופעה חדשה בעיר אחרת. אורזים את הציוד מהר על הוואן, אותו רכב שעליו כל ילד חולם להיות יום אחד עם הלהקה שלו ברחבי ארה"ב. ואז פתאום הכל נעלם.

ולא בגלל מחלוקת פנימית בין חברי הלהקה. הלוואי שזה היה המצב. לפעמים מספיק נהג שיכור אחד שיכנס בתוך הוואן שלך, אותו וואן שחלמת עליו מאז שהיית בן 15, כדי לסגור את כל הסיפור של הלהקה שלך. תשאלו את Jesse Zaraska, סולן להקת Compromise, הוא יודע איך זה מרגיש, כאשר ביוני 2002, בשיאו של סיבוב-ההופעות הראשון של הלהקה נכנס נהג שיכור במהירות בוואן של הלהקה שלו וגבה את חייהם של שני חבריו ללהקה, וסימן את סופה של הלהקה

מילווקי, קיץ 2002; במקביל, 7 angels 7 plagues הוציאו את דיסק הבכורה שלהם ואפילו עשו סיבוב-הופעות מאסיבי, אבל העניינים לא מסתדרים כמו שהחבר'ה חלמו. מחוייבויות החיים ומחלוקות פנימיות דוחקים את הלהקה הצידה, ועוד להקת "הם-יכלו-להיות-גדולים-יום-אחד" מטאלקור הולכת לעולמה.

כשג'סי פגש את ריאן; רצה הגורל והפגיש את Jesse, הזה שאיבד שני חברים בתאונה ההיא, עם מה שנשאר מ-7 angels, Ryan Morgan ו-Kyle Johnson, ובהחלטה משותפת הם מקימים את "הדבר הבא"; לא משהו מחדש מבחינה מוזיקלית, אבל עכשיו, בנסיון השני המטרות ברורות מראש: מטאלקור מלודי כבד במיטב המסורת המודרנית. ככה קמה לה Misery signals. מאז הספיקה הלהקה לשחרר דמו אחד, לעשות קצת הופעות ומעל הכל להוציא את "Of Malice And The Magnum Heart" שיצא ב-ferret record (everytime I die, walls of Jericho, zao וכו').

זהו אלבום הבכורה של הלהקה, וכבר משמיעה ראשונה רואים שהחבר'ה האלה לא עושים צחוק מהעבודה. ההפקה המלאה של devin townsand ניכרת לא רק בסאונד, אלא גם בדרך מחשבה, החל מהריף הראשון: אקורד גיטרה צורמני שממנו צומח קטע מאוד כבד אבל מאופק, שירה מינימלית ואז בלאסט של סינטי ברקע במיטב מסורת ה-SYL.

"of malice" מתאפיין בליריקה מאוד כנה וישירה שמסתמכת בעיקרה על החוויות הקשות של הסולן מאותו קיץ, בוואן. "the year summer ended in june" הוא נקודת המפתח הראשונה של הדיסק; לצד קטעי הצ'וגה-צ'וגה המפלצתיים (ובדיסק הזה הם באמת מפלצתיים, דווין לא עושה פה הנחות), הטראק ממצה את עצמו מהאספקטים "הרגשניים" דרך השירה של הסולן שמעל הכל מבכה את אובדנם של שניים מחברי הילדות שלו, ודרך ריף הסיום המלווה בשירה מוצרדת ונקיה לחילופין עם ריף 'א-לה פיונראל פור א פרנד", שמהווה את השיא של הדיסק מבחינתי.

ובהסחת פאזה מהירה, מקבל הדיסק תפנית אל עבר אחד מקטעי המטאלקור הברוטאליים ביותר אי-פעם בטראק הרביעי "in summery of what I am", שממש לכמה רגעים קצרים אפשר להבין את מעגלי העאלק-קונג-פו המגוכחים שמתנהלים בהופעות האלה בארה"ב: מאוד עוצמתי ומאוד כבד.

"worlds and dreams" הוא טראק אקוסטי שמופיע באמצע הדיסק והוא טוב כמעט כמו ששילובו באמצע הדיסק תמוה. משם עוד יש את "Murder", שהוא עוד סאגה כמעט-סוחטת-דמעות של הסולן על חשבון החברים שלו מ-2002, כאשר קטע השיא של השיר הוא שילובי "שירת-קרו" באמצע השיר בקטע האיטי שסוחב אותך למטה, והמעבר לקטע ההארדקור המהיר. לא רע בכלל.

Misery Signals מציגים בדיסק הבכורה חומר מאוד משופשף בכל מה שקשור לסאונד, לליריקה וכמובן לברייק-דאונז. התמונה השלמה עדיין חסרה לי, וזה מה שמפריד את Misery Signals מלהיות ממש טובים. סה"כ דיסק מטאלקור תקני – לא משהו לרוץ איתו לחבר'ה. אבל מצד שני גם על ערוץ אגו אומרים "אגו – ערוץ לספר לחבר'ה" – סיפרתי לחבר'ה שלי, הרביצו לי…