Mnemic – Mnemesis

Mnemic הם להקת Groove Metal טכנית אשר פרצה לה לתודעת המטאל ב-2003 עם אלבום הבכורה המעולה Mechanical Spin Phenomenon והכריזה באופן מרהיב שמעכשיו מותר להעתיק את הריפים של Meshuggah. בתור הלהקה שהפכה את Tue Madsen למפיק-על, ואחרי שחיממה את Metallica בארץ מולדתם דנמרק, עשתה טורים עם Machine Head, Deftones ושאר מרעין בישין, הלהקה איבדה את הסולן, הפרצוף והאיש הקים את ההרכב, Michael Bogballe – והביאה במקומו את האיש שאייש את להקת המטאל המטורפת Scarve הצרפתית / בלגית – Guillame Bideau – גאון לא קטן בפני עצמו.

מאז הספיקה הלהקה להוציא עוד כמה אלבומים – שחלקם היו טובים (Passanger שהיה שונה בתכלית משאר החומר של הלהקה), חלקם היו מאכזבים (Audio Injected Soul שהיה חסר השראה) וחלקם היו – ובכן – פשוט עוד אלבום של Mnemic.

הלהקה חרטה על דגלה את הרעיון שאפשר לשלב פולירת'מיקה מעניינת, מלודיות גיטרה ושירה, קצת אפקטים – ובגדול, היוו את המקום בו ה-Melodic Death Metal פוגש את ה-Groove הכמעט מתמטי של Meshuggah – ביחד עם אווירה מנכרת ומכנית כמו של Fear Factory או Strapping Young Lad. הבעיה היא שבעוד להקות כמו Threat Signal פשוט לקחו את הקונספט לכיוונים של המנוני Metalcore נחמדים (במיוחד באלבומם הראשון) – Mnemic די נשארו באותו המקום מבחינה מוסיקלית. לא נראה ש-Mnmesis, אלבומם החמישי של ההרכב, ישנה את התמונה עבורם. ההרכב הזה בישר את הבשורה שלו – וכל מי שנשאר מ-Mechanical Spin Phenomenon הוא רק הגיטריסט הנחמד Mircea Gabriel Efternie – אשר מלווה את הלהקה מאז ומתמיד. האם החזון שלו מספיק כדי להחזיק על הכתפיים הדקות שלו מסורת של להקה בת 15 שנה ?
התשובה היא "אעה, ככה-ככה."

Mnemic מציגים באלבומם החדש Mnemesis את אותו הקונספט שפגשנו כבר באלבומם הקודם – Sons Of The System מלפני שנתיים – רק עם יותר אלמנטים אשר עשו אותה למה שהיא באלבום הבכורה שלה, שהיה פורץ הדרך עבור ההרכב (והמפיק אשר ברא אותם). כבר מהשיר הראשון, Transcend אפשר להבין שיש לנו פה עסק עם משהו מוצלח. הריפים כבדים, מופרעים ומצוינים – אבל בעידן בו Sikth כבר לא קיימת, Textures רועים בשדות זרים ו-Deftones הם הרכב שזוכרים בגלל שפעם כשהיינו ילדים היינו שומעים את זה, אז עם כל הכבדות והרצינות של Mnemic – שמענו את זה מהם יותר טוב.

הדבר שהאלבום הזה כן מנפיק הוא כמה להיטים מוצלחים. I've Been You מערבב היטב בין מלודיה, גרוב וטכניקה גבוהה – עם פזמון קליט ומוצלח – ולמרות שהוא מרגיש כאילו הוא הולך להמאס עלי יותר מהר משנדמה לי – אני עדיין מהמהם אותו שעתיים אחרי השמיעה. There's No Tomorrow נהנה מאלמנטים דומים – רק שהוא יותר קורץ לעבודה היותר מתונה של ההרכב, הזכורה לרבות לאלבומה המוצלח יותר מבחינה מסחרית – The Audio Injected Soul . Haven At The End Of The World מפתיע בכבדות, הוא מרביץ עם עבודת גיטרה נהדרת – ולדעתי הוא אחד השירים הטובים ביותר של ההרכב מאז Ghost המפורסם שנראה יותר כמו קליפ מתוך משחק מחשב (במיוחד בהתחשב בתקציבים המוגבלים של לפני 9 שנים).

היתרון המשמעותי ביותר של Mnemic של פעם היה תמיד הסאונד המעולה שלה, ולמרות שהם חזרו לבקר אותו ב-Sons Of The System לאחר שהורגש בחסרונו ב-Passenger – הפעם הוא לוחץ על כל הכפתורים הנכונים. אלה שמחפשים מטאל מודרני, משופשף ומכאני, שנשמע כאילו שוגר לכאן משנת 2222, ימצאו פה בדיוק מה שהם חושבים שלהקות Metalcore אמריקאית המציאו בגלל שהם ישבו בבית ושמעו קצת Raunchy. הצליל העתידני – שהוא כבד כמו בניין אבל זך כמו בדולח, משחק פה את תפקיד חבר הלהקה השישי והנעלם – והמון מחמאות ל-Tue Madsen ששוב הצליח לעצב במו ידיו אלבום מטאל שנשמע כמו מיליון דולר.

החיסרון הוא שהלהקה הזו, עם כל האופי שלה, הזניחה את עצמה, שינתה פניה – ורק עכשיו – אחרי אלבומה הקודם שקנה לה בחזרה את מקום הכבוד – באה להתמודד על תואר המשקל הכבד הראוי לה. מבחינתי – Mnemesis הוא אלבום אמצע בקריירה של הלהקה. הוא לא טוב כמו אלבום הבכורה או Passenger שהיה ייחודי מאד, אבל הוא עדיף על Sound Of The System הפשטני למדי, ו-Audio Injected Soul שהרגיש כבר יותר מדי כמו "פוני של טריק אחד", מסחרי ובנאלי.
מי שחובב את הלהקה יסכים איתי שלא מדובר ביצירת מופת – אלא באלבום טוב, אולי במקרה הטוב ביותר גם אלבום טוב מאד, אבל אלה שסולדים מהז'אנר או מהפוראט המכאני והדיגיטלי שלו – אין לכם מה לחפש פה, Mnemic לא יעניינו אתכם בכל מקרה.

מי שלא הכיר את Mnemic ורוצה לקבל אותם בסאונד עדכני ורק אחר כך לקלף מהם את ההיסטוריה ולמצוא מה האלבומים הכי שווים שלהם – מוזמן לעשות כן דרך Mnemesis. בסופו של דבר, הלהקה הזו כנראה מצאה את הנוסחה המתאימה לה, ובמידה וההרכב החדש (מלבד הגיטריסט והסולן כולם הצטרפו אל ההרכב רק השנה לכבוד אלבום זה) ייתכן ויקלע לטעמנו פעם אחר פעם בעתיד במידה ויישאר יציב. אין מה להתבאס על חוסר החדשנות של Mnemic מצד שני. הם את שלהם עשו עם אלבום הבכורה פורץ הדרך, עכשיו מותר להם לשבת ולקצור את הפירות. אה, ותנו ל-Pattern Platform לפרק לכם את המוח עם אחד מהריפים הטובים ביותר בז'אנר, סתם לפני שאני סוגר את הסקירה הזו. זה לבדו שווה חצי פטנגרם שיעלו אותו מ-3 ל-3.5. תנו לדנים האלה בראש.