1. Always Something
  2. Under Your Bed
  3. Win Me Over
  4. Tododo
  5. Go Dark
  6. Black Swan
  7. Over My Shoulder
  8. Outer Space
  9. Reality TV
  10. Short Time Happiness
  11. Never Fade
  12. Bonus Track: Take Your Money

לפני כמעט שנתיים כתבתי כאן כתבה בנושא "מטאל ללא גיטרות". הכתבה דנה בשאלה האם ניתן לייצר מטאל של ממש, מבלי להשתמש בכלי שהוא לב ליבו של הסגנון. את ההשראה לכתבה קיבלתי כמה שנים קודם לכן, כשראיתי הופעה של מורן מגל יחד עם מקהלת Stimgewalt בבר מעופש בברלין. באותה הכתבה בחנתי הרכבים שמייצרים מטאל של ממש עם שימוש באמצעי חילוף יעילים לכלי, ולעומתם כאלו שנמנעים משימוש בו כליל ומצליחים לייצר את אותה האווירה שאנחנו מכנים מטאל, מבלי לשלב את הסאונד הדיסטינקטיבי בדרכים המקובלות. עד לסיום כתיבת הסקירה הזאת, לא הצלחתי להחליט לגמרי האם מורן הוכיחה את הטענה שלה לכתר באותה הכתבה, או שמא הפריכה אותה לחלוטין וזה ממש בסדר.

האלבום Under Your Bed הוא למעשה אלבומה הראשון של מורן שמציג להקה מלאה ועיבודים מלאים לשיריה. למי שלא מכיר את ה"סינגר-סונג-רייטר" המוכשרת, מדובר בבחורה ישראלית המתגוררת בברלין, שחיה ונשמה מוזיקה כל חייה ולקחה אותה לכיוונים שהם לגמרי, לגמרי שלה. עד לאלבום הזה, מורן הייתה שרה, בליווי נגינת הפסנתר המופלאה שלה, שירים מקוריים באופי מטאלי לצד קאברים בעיבודים מפתיעים לשירים שגדלה עליהם. מורן הוציאה בעבר אלבום ו-EP משיריה המקוריים ואף אוסף קאברים בביצועה, אך זהו אלבומה הראשון שמבוצע רובו ככולו ע"י להקה מלאה – עם גיטרות כמובן. האלבום כולל שירים שהתפרסמו בהופעותיה בארץ ובעולם בגרסאות הפסנתר שלהם, אך בצורה אחרת ומיוחדת הרבה יותר.

לכל אורכו של האלבום, מורגשת חלוקת הכוחות בין כלי הנגינה. השירה והפסנתר, הם מנת חלקה של מורן עצמה, הם המרכז. הם המובילים את הביצוע כולו והמלודיות הקליטות והמרתקות נשענות עליהם. מאחוריהם מגיעים הגיטרה, בביצועו של פדריקו טרוצי, הבאס של ישי סומר והתופים של מרקוס פמינלה. חטיבת הרוק הזאת שמלווה את האלבום כולו מעניקה לו אווירה כבדה שבחלק מהשירים, החל מהפתיחה בשיר הראשון Always Something, לא הייתה מביישת אף אלבום של להקת סימפוניק כזו או אחרת. אך מאחורי כל אלו, מתבצרת לה חטיבה עמוסת צלילים שזורקת את כל החוויה כולה לעולם אחר לגמרי – נבל המלווה את האלבום כולו, כינור חשמלי המבליח מפעם לפעם ובלב ליבם של הצלילים – מקהלת Stimgewalt שמספקת קולות ליווי בכל מקום בו נקראו לדגל.

המקהלה אף מבצעת יחד עם מורן את השיר Tododo, בו הם אורחים של ממש ומהווים חלק אינטגרלי מהביצוע. את השיר הזה ניסו מורן והמקהלה להקליט כסינגל משותף לכל הפחות עוד מאותה ההופעה בה פגשתי אותם לראשונה לפני ארבע שנים. התוצאה הייתה שווה את ההמתנה. השיר השקט יחסית מרגיש כמו משחק מחבואים במילותיו ובמלודיות השירה המשחקות בינן לבין עצמן. המוטיב הזה מלווה שירים רבים של מורן, שלפעמים מרגישים כמו משחק ילדים משמח כמו בשיר הנושא של האלבום, Under Your Bed, אך תמיד אפלים להחריד כמו שמורגש באופן בולט מאוד בשיר Go Dark. למעשה, המוטיב המשחקי האפל מלווה את כל האלבום ומתבטא אף בגרפיקה שכל כולה משחקים בין האדם הבוגר שהיא לילדה שבתוכה, מעוטר בבלונים אדומים. האלבום מרגיש רובו ככולו כמעין תהליך התבגרות ובשלות נפשי שעשתה מורן עם עצמה ועם המוזיקה שלה והוביל לתוצר ייחודי שכזה.

אחד השירים המרגשים ביותר באלבום, שמרגישים כאילו עולמה הפנימי של מורן נשפך בין המילים לצלילים הוא השיר Black Swan. זהו שיר שלא הכרתי לפני ההאזנה הראשונה, בניגוד למרבית השירים האחרים, וליווה אותי הרבה אחרי שסיימתי להאזין. הפזמון הרך לצד הפסנתר הכואב, קולות המקהלה שמרגישים כמו רוח רפאים שרודפת את השיר, כולם יחד יוצרים תחושה מרגשת שממלאת את המאזין בחיבור למוזיקה הקסומה הזאת. לצד כל אלו, מארחת מורן בשיר הזה את הזמר טומי סלמלה הפיני, שמוכר בעיקר בזכות עבודתו עם להקת הפאוור מטאל Tarot.

השיר הבא מיד אחריו באלבום, Over My Shoulder, גם הוא מרגש וקורע לב וזאת בעיקר בעקבות כמה מילים נסתרות שמופיעות בתחתית העמוד שלו בחוברת "In the memory Of Victor". השיר הזה תמיד מזכיר לי שאת האלבום מלווים שני סיפורי מוות קשים שללא ספק תרמו לאווירתו האפלה והקודרת של האלבום הזה. האחד, פרטי ואישי ומצוין כך בהקדשה לשיר, נמצא בליבה של מורן ומלווה את הכתיבה שלה כבר שנים. השני, לעומתו, קרוב הרבה יותר ואף מסופר באריכות בפתח האלבום. האלבום כולו, מוקדש לחברה הקרוב של מורן, רפאל אימלמן, שהיה שותף מרכזי בהפקת האלבום. אולפנו הפרטי של רפאל שימש להקלטות של חלק גדול מהאלבום והוא נפטר במפתיע ממש לפני שהאלבום הושלם. אין ספק שהאבל הכבד השפיע על מורן ביצירת האלבום הזה והוא גם מחלחל הלאה למאזין.

יש שיגידו שהאלבום הולך ומסתיים בנימה אופטימית, שכן ככל שהאלבום מתקרב לסיומו כך עולה הקצב וגם השירים נהיים חיוביים יותר ויותר. אין ספק שדווקא בשירים האלו, נימתה הצינית של מורן, במילים ובקולות, באה לידי ביטוי במלוא תפארתה, יתכן שזהו הקסם שלהם. השיר Reality TV הוא השיר שהציניות שבו, בבדיחה על העולם כולו, תפס אותי אצלה מההופעה הראשונה. את השיר מורן כתבה וביצעה הרבה לפני שזכתה להשתתף בתוכנית The Voice, לסובב את כל השופטים ולהבין שכל מה שאמרה – אמת. גם השיר שמגיע לאחריו, Short Time Happiness, מתאפיין באותו הקול הציני והמתבדח שמעמיד את כל מי שמאזין בתחושת תוכחה על האישה החזקה שהיא.

השיר האחרון באלבום הוא שיר הבונוס, Take Your Money, שיר כיפי עמוס ביצוע תופים נהדר אותו מבצעת מורן יחד עם הרכב המתופפים Drums Over Knives. בעוד שהשיר עמוס הערכים משלים את התמונה, הרכב המתופפים הערכי הופך אותו לכיף למדי והוא היה יכול להיות סיום מצוין לאלבום מהנה שכזה. עם זאת, למעשה, האלבום מסתיים בשיר Never Fade, שיר סיום שמסכם את כל אותו תהליך ההתבגרות שעוברת מורן לאורך האלבום ומוכיח ללא כל ספק שאותה הילדה שהתחילה את התהליך גם סיימה אותו, רק עם קצת יותר כלים לטרוף את העולם. אחרי ששומעים את האלבום כולו, אין שום ספק שזה מה שהיא הולכת לעשות איתו.

אם כן, מרגיש שהאלבום העמוס מעוטר בכל טוב. בין שירים מהירים או כבדים לבלדות מרגשות, בין גיטרות ותופים שמבצעים עבודה נהדרת לכלים סימפוניים שממש לא מרגישים כמו קישוט כמו בהרכבים אחרים בסגנון. זהו אמנם הפרויקט האישי של מורן, אבל הלהקה שמקיפה אותה בהחלט משלימה את התמונה ליצירה שכמו תמיד הסתתרה מאחורי אותה האישיות המרהיבה שתמיד נראתה על הבמות.

אחרי כל אלו, כשאני מבקשת לחזור לשאלה איתה פתחתי, האם למעשה האלבום הזה של מורן מכניס אותה ללא כל ספק לעולם המטאל או לא, אני לא ממש יודעת לענות. מצד אחד, אין פה כבדות שהיינו מצפים למצוא אפילו אצל להקות כמו Nightwish או Epica, מרבית השירים היו יכולים אפילו להזדחל בקלות לתרבות המיינסטרים אם רק הייתה רוצה. אז בעוד שהסגנון הקר הוא ככל הנראה רוק גותי, זוהי בכלל לא השאלה הנכונה כאן. מורן מביאה לשולחן משהו רך יותר ממה שאנחנו רגילים לקבל אבל האופי המטאליסטי של הבחורה הזאת נוכח שם בכל פינה. לכן, התשובה לשאלה הזאת לא ממש משנה. כמו שכתבתי באותה כתבה ישנה, מורן היא הבחורה שהבהירה לי מעבר לכל ספק שמטאל לא מחייב כמעט שום דבר חוץ מאהבה למטאל ורצון להביע אותו בדרכך שלך. ובזה היא לגמרי לגמרי הצליחה.