Mortis Dei – Salvation Never Comes

אם יש משהו שפולין מצטיינת בו פרט לגפילטע פיש וודקה זה Death Metal. מדובר במדינה שיצאו מגבולותיה כמה מהשמות היותר גדולים בדת' והאקסטרים על הצד הקשה שבו. אם נריץ לרגע כמה שמות מוכרים כנראה ש Vader ו Behemoth יעלו ראשונים, אחרי זה Decapitated ו Hate ובהמשך לכמה מביני עניין שביניכם כנראה יעלו גם שמות כמו Vesania ו Azarath ועוד שמות שונים ומשונים. בהתחשב שהייצוא הבולט של פולין הוא דת' מרושע והעובדה שמעולם לא חקרתי את הצד האירופאי של הז'אנר עמוק מדי פרט לשמות גדולים מאוד דוגמת Pestilence או Bolt Thrower ולמעשה הכרתי יותר שמות מאשר מוזיקה. העובדה שהשורשים שלי הם בפולין לא שינו לי כל כך וכנראה כי דת' מטאל מעולם לא היה הז'אנר האהוב עלי והסתפקתי בלהכיר את הגדולים המוכרים והאהובים ואת המחקרים שבכל זאת חשבתי לעשות בז'אנר העדפתי למקד בשבדיה וסקנדינביה איפה שהדת' מלודי והשמים אפורים יותר.

כמה מביש שבתור פולני וחובב דת' מלודי לא הכרתי לפני הסקירה הזאת את Mortis Dei שכשקיבלתי לידיים שלי את הדיסקים בפעם הראשונה התגובה הראשונה שלי הייתה "מורטיס מיייי?" מעולם לא שמעתי על הלהקה וכמבקר המוזיקה הציני והעייף שאני הייתי בטוח שהנה אני מקבל לידי עוד להקה כושלת עם אלבום בינוני שאצטרך לחרוש עליו ללא חשק. הגילוי שהלהקה היא מפולין רק יצרה אצלי עוד יותר חששות והעובדה שהם קיימים כבר 20 ומשהו שנה רק חיזקה אצלי את הרושם שהנה אני מקבל עוד נפל. איזה כיף שטעיתי.

אני לא יודע איך זה קרה. יכול להיות שהם למדו באקדמיה על שם האחים Amott או שהם גדלו ביער עם Dismemeber אבל כשתשמעו את Salvation Never Comes תבינו שדת' פולני טיפוסי זה לא ומבחינתי זה לטובה. Mortis Dei נשמעים הרבה יותר שבדים מאשר פולנים. יש פה את הטריקים הפולניים כולל גיטרות מונמכות טכניקה מאיימת שיותר קרובה ללהקות כמו Origin ומתופף שעל כל שיעול מעיף 20 קיקים לפדאל, אבל במבחן התוצאה האלבום הזה נשמע כאילו נשלף הישר מתור הזהב של הדת' השבדי.

השירים בתחילת האלבום דווקא לא ממש מסגירים את מה שאמרתי ודווקא כן שומרים על הכבוד הפולני בהמנוני דת' מטאל סופר טכניים וכבדים לאללה. ההבדל הוא בסולואים היפהפיים של צמד הגיטריסטים Mirosław Harenda ו Bartosz Gawroński שפשוט עושים את המוזיקה של הלהקה חד וחלק. Journey to the Dark ממשיך במתקפה חזיתית וגם אם הטכניות שבו מתבלטת מעל השאר זה פשוט שיר מוצלח. שומעים שזו להקה עם קילומטרז' מכובד באמתחתה, אין אף חוליה חלשה בהרכב החל מMaciej Urbaniak שלא נח על התופים עד לצמד הגיטריסטים שפשוט נותנים את הטון ומובילים את השירים ועד לGrzegorz Zaremba הבסיסט והסולן Łukasz Kobusiński שהגראול הנמוך שלו הוא אומנם לא אחד המרשימים ששמעתם אבל לחלוטין עושה את העבודה ומנצח מעל המוזיקה המטורפת של ההרכב בכשרון.

השיר הכי טוב באלבום לטעמי הוא Going Down שמשלב טכניות ויצירתיות לצד סולואים שבאמת אין לי מילים לתאר כמה שהם טובים. מהסוג ש Michael Amott שומר בכספת ליום הדין ומתחרט שהוא לא כתב לפני עשור. גם ברגעים היותר יבשים של האלבום במקרה הכי גרוע זה נשמע כמו אלבום של Arch Enemy מימי Stigmata שזה מבחינתי וואחד מחמאה.

האלבום של Mortis Dei הכה בי כמו רעם ביום בהיר וממליץ גם לכם לשבת ולשמוע אותו ואפילו לרכוש אותו בדיסק אם בא לכם להנות ממנו בצורה מירבית. מדובר באלבום של להקה שאומנם לא הכרתי קודם לכן ולא טרחתי לשמוע את שלושת האלבומים הראשונים שלה, אבל עצם העובדה שבהאזנה הוא החזיר אותי לימים הטובים שבהם גיליתי לראשונה את הדת' השבדי ולמעשה הוא נשמע לחלוטין כמו אלבום שנשלף מאמצע שנות ה-90'. אז גם אם לא תמצאו בו שום דבר חדש תזכו להאזנה מהנה של דת' מלודי בטעם של פעם שלצערי כבר לא מייצרים יותר. מומלץ לכל מי שהשמות בסקירה עושים לו טוב באוזן ולכל מי שרוצה להעשיר את עצמו בדת' טכני שהוא בעיקרו מלודי ומשובח.