Mustasch – Thank You For The Demon

להקת הרוק הכבד Mustasch (זה כמו "שפם", רק בשגיאת כתיב מכוונת), היא הלהקה הכי מגניבה במטאל. כן, אתם לא יודעים את זה אולי, וייתכן שמישהו יצטרך לטפוח על השכם של Volbeat ולהגיד להם קצת להתאפס, אבל בינתיים הם הדבר הכי מגניב במטאל.

זה ממש קשה לעשות מטאל שהוא מגניב. ואני לא מדבר על לנגן מוסיקה כשאתה מעוטר בקעקועים והרחבות, כי זה מה שהילדים לובשים היום, ולא מדבר על להתלבש כמו נזיר גרגוריאני כמו אפיפיור שטני כדי למשוך תשומת לב. אני מדבר על לעשות מוסיקה שהיא מגניבה. לא כל מוסיקה מגניבה היא אוטומטית טובה, ולמעשה זה עומד לא מעט בעוכרם של השבדים הללו – כי אלבומה החדש של Mustasch, שנקרא Thank You For The Demon איננו טוב כמו האלבום שלהם מ-2007 שנקרא Last Version Of The Truth – אבל לעזאזל, זה אחלה של אלבום רוקנרול !

הייתי מציג בפניכם את Mustasch – אבל עזבו, בואו נגיד ככה. היו להם אלבומים יותר טובים בעבר, שקיבעו אותם לדעתי בתור "להקת המטאל והרוק הכבד הכי מגניבה בעולם כרגע" (לא מאמינים לי ? תעיפו מבט על הקליפ של Double Nature ותגידו לי אתם שזה לא הדבר הכי מגניב שיש. אם אתם חולקים עלי, מה מקולקל בכם אנשים ?) ולמרות שהיו כמה אלבומים יותר טובים ופחות טובים – Thank You For The Demon נמצא במקום סבבה לגמרי בצד העליון של הרשימה. לא טוב כמו Last Version – אבל קרוב אליו, ובכיף.

הלהקה שואבת המון מהמטאל המסורתי, ואני אומר פה "מסורתי" כמו Black Sabbath ו-Dio – אבל גם Metallica, Motorhead, Venom וקצת Celtic Frost (אם כי פחות באלבום הזה). בוא נסתכל ונראה ונתרצה בעצמנו – למה לשבור את הראש ? נתחיל עם Feared and Hated – השיר הפותח. זה מתחיל כמו נעימת רוק כבד קלאסי – כמעט Rainbow בצורה מסוימת, עד שנכנסות הגיטרות הכבדות וזה מקבל כיוון טיפ'לה יותר מודרני. לא מדובר פה באיזה להקת רטרו NWOBHM – אלא בלהקה שמטפטפת ניסיון, סאונד עשיר וכוח. הרבה כוח, עד כדי כך שזה יעשה סחרחורת למי ששכח איך מטאל מלודי נשמע שהוא מגיע עם מספיק כוח. השיר נמצא בדיוק בנקודה הכי טובה שמזכירה גם את השיא המוסיקלי של Dio בקריירת הסולו שלו – ולא מעט גם Metallica, מאוחרת, מוקדמת, למי אכפת – העיקר שיש פה משהו שנשמע מגניב כמו ש-James Hetfield לא נשמע כבר קרוב ל-20 שנה. שיר הנושא העוקב, לוקח אותנו לכיוונים כיפיים נוספים – פתיחת פסנתר קצרה לפני הפצצה של רוקנרול. אין פה מהירות, אין פה תחכום מיותר, אבל כל ריף מנוגן בהרבה אהבה, ושומעים את זה בקלות. קשה להתעלם מהפזמון הכובש של Thank You For The Demon, הוא עושה את העבודה ומשכנע שאנחנו נתקשה למצוא להקות טובות כמו Mustasch.

יש פה המון שירים טובים – The Mauler הוא שיר Doom Metal פר-אקסלנס, חובט כמו השם שלו ומשאיר תהודה גם לשבועיים אחר כך. Borderline הוא שיר כיפי וקצר, Lowlife Highlight גם כן – All My Life הוא בלדה במסורת סטייל Unforgiven או Bleeding Me – כולל קטע עצבני כמעט באמצע.

אבל אני רוצה לספר לכם קצת על I Hate To Dance. מדובר בשיר רוקנרול, בקושי מטאל, אבל גרובי ומקפיץ. לא רחוק כל כך מ-Queens Of The Stone Age, קצת Foo Fighters – אבל כל כולו – שנאה תהומית לתרבות הריקודים, מימי הדיסקו ועד ימי הפופ. והחלק המצוין הוא שהוא מביע זאת מבעד לשיר שבקלות יכול לעבור עיבוד לשיר דאנס מטופש בקלות. כן, כולל מחיאות כפיים בפזמון. משם השיר הכה הולם אותי, דרך הטקסט המעולה שפשוט קובע את המשפט המצוין :

"I hate to disappoint you, but I'm not the guy you need, you can leave – cause to me Disco died in 1983"

והוא מוקדש לכל אותם מטאליסטים שנתקעו עם חברה שרצתה לקחת אותם למסיבת ריקודים, מהסווינג ועד לדאבסטפ. עזבו את המטאליסטים במנוחה, תנו להם לתת בראש ולא להתלות כמו קופיפים מענפים. רק על הוייב הזה מגיע לשיר הזה פרס גראמי על השנה וגם על השנה הבאה.

השיר הסוגר הוא שוב סוג של בלדה נחמדת ועגמומית שנקראת Don't want to be who I am – שלא כל כך מגיע למדרגות שאר האלבום – אבל לא נורא – זוהי סיומת שמכריזה על סופו – והוא קצר מדי ! עם תשעה שירים הלהקה משאירה המון טעם של עוד – כשהיא יורה רק בקליעים של איכות ולא נוגעת בעניין הכמותי, ונותרת עדיין מגניבה לחלוטין.

קשה לגרום לחבורה של חטיארים כמו Mustasch, עם השם הכי "אני שייך לפורנו של שנות ה-70" ומוסיקה שהיא לא פורצת דרך אבל לא דומה לשום דבר אחר – להשמע מגניבים. הם גם משבדיה – ארץ שבה המטאל הוא כל כך נפוץ שהוא ממזמן לא מגניב. ועדיין – זה עובד. זה עובד, ובגדול – ומי שרק נחשף אל המשופמים – שיתן בדיקה לאלבום שלהם משנה שעברה – ובמיוחד לאלבום שלהם מ-2007. תודו לי אחר כך.