Myrkur – M

Amalie Bruun היא סולנית, גיטריסטית, פסנתרנית ומפיקה שמתגוררת בניו-יורק. אבל את הופעת הבכורה שלה בתור Myrkur (המילה האיסלנדית לחשיכה) היא ערכה בפסטיבל Rockslide הדני מוקדם יותר השנה. דנמרק היא ארץ הולדתה של Bruun, ולא מדובר בהפתעה גמורה בהתחשב בכך שהמוזיקה על שם Myrkur דומה יותר להרכבים צפון אירופאים רבים מאשר לכל דבר שיצא מהסצינה האלטרנטיבית של ניו-יורק בשנים האחרונות. ה-EP הראשון ש-Bruun הוציאה תחת השם המדובר היה בעל פוטנציאל מספק כדי לעורר הד בסצינת המטאל העולמית, למרות שהוא לא נשא בשורה מוזיקלית של ממש. אותו EP הגיש למאזינים כמה רצועות מוזיקליות, רובן ללא קטעי שירה, שהזכירו הרכבי פוסט-רוק שמשלבים השפעות בלאק מטאל כמו Alcest. ואכן, למה לשמוע משהו שלהקה אחרת כבר ביצעה בעבר ובצורה יותר מלוטשת?

למרבה המזל, Amalie Bruun הפתיעה אותי עם אלבום הבכורה של ההרכב שנושא את השם M. Bruun הפיקה את האלבום בשותפות עם Kristoffer Rygg, סולן ומנהיג להקת Ulver הנורווגית שמופיע כאן תחת שם הבמה המוקדם שלו Garm, כזכר לימים בהם Ulver היתה להקת בלאק מטאל. טביעת האצבע הייחודית של Rygg ניכרת באלבום כבר מהשיר הראשון. "Skøgen Skulle Dø" נפתח עם תזמורת נשית חולמנית על רקע מוזיקת אמביינט שקטה. אבל העניינים מתחממים מהר כששאר הכלים נכנסים. מעבר לנגינת הגיטרה החשמלית של Bruun באלבום מתארחים בגזרת הגיטרות גם Chris Amott (שרק לאחרונה נפרד מ-Arch Enemy) ו-Teloch, גיטריסט Mayhem, שגם אחראי על הבאס לאורך האלבום. המתופף Øyvind Myrvoll משלים את הכלים הכבדים באלבום עם תיפוף מלחמתי ומבשר רעות. אבל Bruun לא עצרה שם וגייסה גם את הגיטריסט הנורווגי Håvard Jørgensen (שבקריירה הענפה שלו הספיק לנגן לצד Ulver ו-Satyricon) על עמדת הגיטרה האקוסטית, את נגן הקרן Tone Reichelt ונגן הטובה Martin Taxt.

התוצאה היא שיר עמוק שמורכב משכבות רבות של סאונד, כשכל שכבה מתואמת באופן מדויק אחת עם השניה ובעלת נוכחות. Bruun מנגנת היטב על הגיטרה ולא נופלת לעומת שני הגיטריסטים המוכשרים לצידה. Amott ו-Teloch הם רק תגבורת למוזיקאית מוכשרת ובעלת ביטחון. גם בגזרת השירה Bruun מפתיעה ועוברת בין תפקידי שירה נוגים ונקיים לזעקות בלאק מטאל מצמררות שלא היו מביישות אף סולן בתחום. המוזיקה עצמה של Myrkur דומה לשירה של Bruun ונעה בין רגעי מטאל מרסקים שהופקו במידת הלכלוך המתאימה לבין קטעי מעבר רגועים שמתמקדים ביצירת מלודיות ואווירה מרגיעה. אבל העניינים לא נרגעים לחלוטין בזכות העובדה שלאורך האלבום יש תחושה של רוע שמקנן מתחת לשלווה וליופי. הטובה והקרן מוסיפים נפח של מוזיקת פולק שבטית שמתחברת ללא דופי לשאר הכלים.

"Onde Børn" נבחר להיות הסינגל הראשון באלבום (וגם זכה לקליפ מושקע). מדובר באחת הרצועות היותר רגועות ב-M. הנגינה גולשת לתחומי הפוסט-רוק והשירה נשארת נקייה. הקול של Bruun מזכיר יותר מכל שיר ערש, ולמרות הסיום ה"בלאקי" השיר מעולם לא גולש לאפילה מוחלטת. אם ה-EP של Myrkur נשמע כמו אחד האלבומים המוקדמים של Alcest, אפשר לומר בבטחה ש-M נשמע כמו הכלאה בין הלהקה האיסלנדית Sigur Rós לבין האלבומים המוקדמים של Ulver. הסאונד הרבה יותר מגובש ובעל תחושת ייחוד למרות הפירוק לאלמנטים שמגלה כמה כל רכיב מושאל ממוזיקה של אחרים. הצורה בה Bruun מחברת ומגישה את כל זה היא מה שהופך את ההאזנה לאלבום לחוויה של ממש.

קטעי מעבר דוגמת "Vølvens Spådom" מרגשים בזכות השימוש בתזמורת הנשית והכלים האוריינטליים שהוקלטו לצורך האלבום. "Jeg er Guden, I er Tjenerne" הוא דוגמא נוספת לשיר שמתחיל בגיטרות מלודיות ושירה רכה ועובר במהרה לחגיגת תופים וגיטרה שמטילים חשיכה על השיר ומשתלטים עליו עד שהוא נשמע כמו המנון מלחמתי אפל. "Mordet" הוא שיר בלאק מטאל כבד, מהיר ומלוכלך. Bruun מנסרת את מיתרי הגיטרה שלה והשירה הענוגה מתחלפת בזעקות פראיות, בעוד Myrvoll חובט בתופים ללא רחמים. ה-C Part של השיר עמוס באפקטים, מעברים אמביינטים וקלידים ואלה רק תורמים לתחושת הרוע והטירוף שמתפרצים מהשיר. "Skadi" הוא שיר נוסף שמיטיב לשלב בין כובד למלודיות ורצועת הסיום "Norn" היא קטע סולו בו Bruun מנגנת על פסנתר ותו לא. האלבום נגמר בתחושה מינימליסטית בניגוד לעומס הכלים והשכבות שאפיינו אותו לאורכו, והסיום הזה עובד.

אי אפשר להתנער מהתחושה שאחרי 37 דקות בלבד M הוא אלבום קצר מדי. מדובר בחוויה מוזיקלית שמשלבת כמה סגנונות וכלים שבדרך כלל לא מחברים בינהם. הגדולה של האלבום טמונה גם בכישרון של Bruun ששולטת ברוב האספקטים של המוזיקה וגם בהפקה ובמיקס של Rygg שגורמים לז'אנרים המנוגדים שבאלבום להרגיש אחידים ובעלי זכות קיום משותף. לא מצאתי רצועה חלשה אחת אחרי אין ספור האזנות. להיפך- M הוא אלבום שמשתבח והופך לסוחף יותר עם כל שמיעה ומועמד ראוי לתואר אלבום המטאל של השנה. Amalie Bruun והחבורה שהיא אספה לטובת האלבום היא תוספת מרעננת למוזיקת המטאל העולמית וכולי תקווה שהיא לא תיתן לי לחכות זמן רב עד האלבום הבא.