Naglfar – Harvest

אין עוד הרבה להקות שכמעט כל אלבום שלהן נחשב להצלחה מיידית בסצנת המטאל הקיצונית, אבל Naglfar מצליחים בכל פעם ליצור אלבומים מעולים, בעיקר בלאק אבל עם יסודות של דת' וז'אנרים מטאלים אחרים גם כן. אלבום הבכורה שלהם Vittra, נחשב עד היום כאחד האלבומים הטובים שנוצרו במטאל הקיצוני, וגם זה האחרון, Pariah, הראשון שלהם ב-Century Media הוא לדעתי יצירה לא קטנה.

השינוי בעמדת הסולן לא פגע בהם במיוחד, ג'נס רירדן אכן היה סולן מצוין, אבל מחליפו, בסיסט הלהקה אנדראס נילסן עושה עבודה מכובדת לא פחות. רירדן עצמו הפך לאומן סולו, לאחר הוצאת האלבום המעולה Dead Silent Slumber שבו הוא היה אחראי על כל הכלים, הוא ממשיך כיום באותה הדרך תחת השם Profundi, פרויקט חדש שאני משוכנע שיהיה טוב אף הוא.

הדבר העיקרי שמאפיין את האלבום החדש של הלהקה הוא החספוס היחסי בסאונד. בשעה ש-Pariah היה אלבום מופק ביותר, אפילו מלוטש, האלבום החדש מרגיש אורגאני והרבה יותר ארצי, סאונד חם, קרוב יותר לזה שהייתי מצפה מהם בהופעה, החל מהשיר הפותח את האלבום – "Into The Black", ברור כי הלהקה הולכת לכיוון של חזרה לשורשים, וכל המאפיינים שעושים אותה מי שהיא נמצאים כאן, הריפים הקודרים אך אפים שהפכו את Vittra לאלבום כל כך טוב, התיפוף הדינמי האדיר של מתיאס גראן.

הסולן כריסטופר אליביוס מעביר יופי של אווירה בשירה שלו, והפזמון החזק נשאר בראש הרבה אחרי שהשיר נגמר. דבר נוסף שבולט באלבום הזה הוא השימוש הרב בבלסט ביטס, בהחלט מדובר באלבום המהיר ביותר שלהקה יצרה לדעתי. גם השירים שעובדים על מקצב ביניים קצת פחות רצחני בנויים מעולה, "The Mirrors Of My Soul" משלב את הריפים הבלאקים עם מהירות שאופיינית יותר לדת' מטאל, ובשיר כזה ברור כי מה שעושה את הלהקה למה שהיא, בסופו של דבר, הוא הריפים. שני הגיטריסטים של הלהקה פשוט מיצרים כמה מהריפים הטובים ביותר שיש במטאל, וזה מה שעושה את האלבום הזה למה שהוא, שירים טובים וכתובים כמו שצריך.

לאחר המהירות הרגועה יחסית של השיר הזה, מגיע המתופף מתיאס גרון כדי לפתוח לנו ת'תחת, Allright? הבן אדם ללא ספק יורד מסט התופים כמו חולה פרקינסון מרכבת הרים, קשה לי אפילו לדמיין מה זה להחזיק בלסט ביטים מטורפים שכאלו במהלך מרבית השיר, בריא זה בטוח לא. "The Darkest Wind" הוא הסינגל הראשון מהאלבום, שלו גם יגיע כנראה וידיאו קליפ בקרוב, ניתן להבין למה, בלאק שמתחיל בבלסט ביט רצחני והופך לאחד השירים הקליטים באלבום, עם סוג של רקע סימפוני בפזמון, באמת יופי של שיר.

השיר "Feeding Moloch" פותח בפסנתר קודר שבונה את הליין המלודי של השיר, זה מלווה בגיטרה עוקבת ואז מזנק היישר לתוך איזה בלסט ביט נוסף מהגהנום, שוב, הריפים שהלהקה יוצרת הם פשוט יצירת מופת, קחו את המיטב שהיה בבלאק הנורבגי של שנות התשעים המוקדמות ותבינו מאיפה האנשים האלו באים. למרות שהשירה וחלק מהמלודיות לקוחים מדת', ברור כי מבחינת הריפים הבלאקים זאת אחת הלהקות הטובות ביותר שפועלות כיום.

האלבום מסתיים עם שיר הנושא, פתיחה מלודית מלוות קלידים שבהחלט לא נשמעת כמו משהו אופייני ללהקה. השיר ממשיך באופן שכולו יוצא דופן בהרכב, שילוב של מקצב על סף הפרוג עם ריפים מלודים שהיו יכולים לשבת גם באלבום ישן של In Flames, עם ניחוחות Iron Maiden קלים, זה לא אופייני ללהקה, אבל אין ספק שגם את זה הם עושים טוב. בקיצור, אוהבים בלאק? רוצו לקנות את האלבום ברגע שיצא, אוהבים מטאל קיצוני באופן כללי? תתחילו להכין את הארנקים, זה עוד אלבום אדיר ללהקה שכנראה לא יודעת איך לפשל.