Nailed To Obscurity – Black Frost

אני זוכר את הפעם הראשונה באזור 1998 כששמעתי את Pale Folklore של Agalloch, זוכר נהדר את 2003 בה שמעתי לראשונה את The Cry Of Silence של Draconian מאלבומם הראשון, זו היתה תחושה של "רגע, שנייה, תעצרו את העולם רגע, מה זה ??"

הגיעו להקות שגדלו על האלבומים הראשונים של Katatonia ו My Dying Bride (ובמקרה של Agalloch גם שני הראשונים של Opeth בעיני או Ulver) ולקחו את זה למקום שלהם אבל היה ברור מה השורשים ומהיכן הם באים אומנותית.

להקת Nailed To Obscurity מגרמניה תפסה לי את האוזן בשניות עם Black Frost השיר הפותח באלבום, זה היה הקטע הראשון שגיליתי ואני מודה שאין ששמעתי את התיפוף המעגלי שמתחיל את השיר יחד עם הגיטרה המפדבקת (מלשון פידבק) התמלאתי סוג של חום פנימי ותחושה של "הלוואי וזה ימשיך כך", כשנכנסה השירה של Raimund בהתחלה בדקלום (מישהו אמר אהרון סטיינרופ? מישהו אמר My Dying Bride?) הרגשתי את התחושה שתיארתי קודם, "תעצרו שנייה את העולם, מה זה?"

כי Black Frost זורק אותי ישר לתקופה הכי יפה של ה Gothic Doom Metal, לגיטרות הבוכות, לריפים מלאי העומק והעצב, להתפתחות ההדרגתית של השיר, לחורף, אין מוזיקה יותר חורפית מזו, ודאמ איט אני יודע, אני מנגן בלהקה שמאד קרובה אליהם סגנונית, ו Nailed To Obscurity פתחו את האלבום הזה בפצצה, בשיר שאחריו ברור שהאלבום צריך להיות טוב, בשיר שמוכר את כל האלבום, Black Frost הוא בהחלט שיר מנצח במובן הזה, שיר שעושה המון חשק לשמוע את כל האלבום ועכשיו, לא מחר, לא בשבוע הבא..

Tears Of The Eyeless מגיע אחריו, שיר על מישהי שאיבדה את דרכה בעולם, אבודה בתוך ים של חרדה, דכאון קיומי והר יאוש מאיים, השיר עצמו יותר קצבי מ Black Frost ולתוך המוזיקה מגיחים קטעי דאבל בס שנותנים כובד אבל אני לא סגור על כמה ציפיתי לשמוע שיר עם כזה אופי אחרי Black Frost המעולה, אחרי 3 דקות השיר יחסית נרגע ועובד ל Mood של גיטרות אקוסטיות, ריפים יותר עצובים ובאופן כללי יותר בקו שהרגשתי שהם הולכים אליו, The Aberrant Host ממשיך פנימה לתוך האלבום, השיר נהדר, עשוי בול כמו שצריך, יש לי רק בעיה שלא קשורה למוזיקה והיא הנטייה לכתוב ב She ו He כדי לברוח מדיון פנימי אמיתי ועמוק שהמוזיקה הזו כל כך מחמיאה לו, כל הגדולה של ההרכבים הנצחיים בתחום היתה היכולת לכתוב על עצמם, אתם יכולים בכלל לדמיין את ניק הולמס שר משהו כמו She's The One He Tried To Save ואז But The Blood Spills From Her Veins? אין מצב שזה היה עובר אצל מקינטוש והולמס, As HE Died? מסתדר לכם? זה היה הורג את השיר… כמה אנשים בעולם שאגו את המילים והרגישו שזה נכתב עליהם? זה מה שעושה להקה, ל Nailed To Obscurity יש טקסטים יפיפיים שראוי שיושרו מנקודת המבט של הכותב ולא יסופרו על אנשים צד ג..:-)

Feardom הוא אחד השירים היותר יפים באלבום הזה והפתיחה שלו מזכירה לי בטירוף שיר שכתבתי לאלבום שלי, אז כן, Nailed To Obscurity הגיעו מאותם שורשים, אותם אלבומים שיצאו בתחילת הניינטיז בסגנון והעיפו לנו את המוח.
הדבר המפתיע הוא שחברת הענק Nuclear Blast לקחה את ההרכב תחת כנפיה ושיחררה את האלבום הזה, חברה שמוציאה בעשור האחרון כמעט רק שמות בעלי פוטנציאל מסחרי ענק כמו Kreator, Behemoth, Dimmu Burgir, Nightwish, Blind Guardian וכאלו מפלצות, חברה כזו מחתימה לפתע להקת Gothic Doom שיכלה למצוא את עצמה נאבקת ב Underground האירופאי על קיומה שנים ארוכות.

ואז מגיע Cipher הנהדר, הטוב ביותר באלבום, הכי מצמרר מכולם, אני שומע את הפתיחה ומרגיש את הזרם הזה שתיארתי קודם, את החום בגוף, מסתכל לתוך הטקסט ו… איזה יופי: הם כותבים כאן ב I ו YOU ואיזה הבדל ענק זה עושה ! שיר ענק, שיר פשוט מעולה, מייצג את ההרכב לא פחות מ Black Frost המצוין שפתח את האלבום, שמונה וחצי דקות של תענוג.

צריך לציין כבר בשלב הזה לטובה את ההפקה, נעימה לאוזן, כבדה אבל לא מעיקה, עם כל העומקים הנדרשים לאלבום בסגנון, בעיקר הגיטרות שמובילות את האופי של ההרכב, סאונד יפה מאד שהוקלט ב Woodshed Studios בגרמניה.

בשלב הזה אני מבין שהאלבום מכיל 7 שירים (48 דקות) ו 3 שירי בונוס ששוחררו ב 2007 והוקלטו מחדש, אני מפריד בין האלבום כיחידה עם קיום משלה לקטעי הבונוס מן הסתם.

Resonance לוקח אותנו קדימה, קצת שקט ורגוע יותר מקודמיו אבל זה מקסים בעיני, קצת מזכיר לי קטעים שקטים מתקופת Brave Murder Day של Katatonia או אפילו Discouraged Ones, זה מלא גשם, מלא חורף וזה ממש אבל ממש יפה, אני ממש בעניין של החבורה הזו חייב לומר, משמח אותי שבשנת 2019 מצליח אלבום שנשמע ככה להתברג בכזה מקום במטאל ולקבל את הפלטפורמה לעוף קדימה ולהגיע להרבה אנשים.

מגיעים לישורת האחרונה Road To Perdition שסוגר את האלבום, שיר נפלא של 8 דקות, טקסט שמסכם את כל מה שקראתי עד כה מהם מבחינת המלל, מעין שיר של "המסך יורד", המעגל נסגר, הם מתארים שם תחושה שנמצאת איפושהוא בין Death Come Near Me של Draconian לבדידות שזרקה אותי לשיר של להקה אחרת מגרמניה, A Prison Called Earth של Atrocity מ 1992, איך לעזאזל? תקראו את המילים ותבינו, תתאמצו קצת, תשקיעו אינעל רבאק, לא הכל זה פוסט של ארבע שורות ולא את הכל צריך לקבל לפה עם כפית, המוזיקה של Nailed To Obscurity היא לא פאסט פוד ואני מאמין גדול שאם נכנסים לעומק של הרכבים כאלו מגלים הרבה יותר מלגרד קצת על פני השטח, נכון: בשעה שזה ייקח מכם תפספסו הודעות בווטסאפ וקצת נוטיפיקיישנס אבל היי: אנחנו ב 1994 עכשיו ועוד מעט יצא The Angel And The Dark River של My Dying Bride ושבוע שעבר נחת אצלי The Silent Enigma של Anathema ושלחתי לינק לספוטיפיי של…. פאק איט ! אין ! אין ספוטיפיי ואין בכלל אינטרנט עכשיו שבו בשקט ותקשיבו כבר ותנו לעצמם להכנס לטריפ הזה, אתם זוכרים את הפעם הראשונה ששמעתם את Pale Folklore של Agalloch נניח? גם את הרגע הזה תזכרו, Nailed To Obscurity כאן כדי להשאר הרבה זמן.