Nasum – Helvete
נאזום הם הילד המוצלח של עולם הגריינד. אלפי להקות גריינדקור מתקיימות להן במחתרת, שותות גריינד, אוכלות גריינד, ואז נגמר להן הכסף לחרבן גריינד. או להקליט משהו באולפן. סצנה שלמה, תת קרקעית, קונה דיסקים אחת מהשניה, כל להקה קטנטנה מקליטה "ספליטים" עם להקה דומה לה, הקלטות הדנות בנושאים חברתיים על כפרי פליטים ברחבי העולם בכמויות שיכולות להאכיל כפר פליטים שכזה במשך שבוע, בהנחה שתושביו מוכנים להתפשר על פלסטיק וחוברות נייר, או לחילופין על הקלטה רעועה על גבי אמצעי הקלטה מאולתרים.
כולם חברתיים כמו נאזום, כולם צועקים כמו נאזום אבל מעטים משובחים כמוהם. זהו גריינדקור בשיאו. ערבול של מטאל, הארדקור ("קראסט", למחמירים), צווחות גבוהות, שאגות רוטנות ונמוכות, טקסטים חברתיים, בהפקה שנשמעת כמו מסע קטל של ג'ינג'יס חאן ביום טוב, שירים מנוגנים במהירות של התרחשות הפיגועים בישראל ביום פחות טוב.
הלהקה פעילה כבר זמן לא מועט, וכל חובב מוזיקה\רעש מנוסח, כבר כנראה מכיר אותם. האמת, לאחר שיצא אלבומם הקודם- "אנושי 2.0", התחלתי לחוש כיצד הם סוטים להם אט אט מדרך הישר ושהאלבום הבא כבר יהיה, רחמנא ליצלן, דת' מטאל לחלוטין. השירים הקצרים והממוקצעים מאלבום הבכורה שלהם ב"רילפס"- "לשאוף\לנשוף", הוחלפו בשירים ארוכים יותר, מטאליים הרבה יותר, ובעיני, הרבה פחות מעניינים. דת' מטאל הוא דבר חיובי מאוד , אבל לא על חשבון להקת גריינדקור מצוינת. "שירים קצרים לעזאזל, שירים קצרים" סיננתי מבין שיני החשוקות, מנסה להוריד תוכנת עריכה שתאפשר לי לחצות כל שיר באמצעו ולדמיין שלא חל שינוי באמת.
לכן לא היה מאושר ממני כאשר קיבלתי לידי את אלבומם החדש של החבורה השוודית, נציגת הגריינד הראשית בארץ הדת' המלודי. השירים הארוכים נשארו בחלקם, אך בתמורה קבלנו הפעם גם שירים גריינדקור-יים יותר, ומכאן קצרים. ייתכן שאני נסחף מעט בתשומת הלב שאני משקיע לאורכם של השירים, אך טיבו של האלבום בא לידי ביטוי באווירת הגריינד הרעננה שחזרה אליו, באותו צליל "טק טק טק" ישן ואהוב, המתבטא גם באורך השירים. אכן, חששותיי הופרכו, והלהקה חזרה לבצע פרעות באוזניי, בריפים מבריקים, המצליחים להיות מהירים ואכזריים אך גם, ויסלחו לי חובבי גריינד ברחבי העולם, מרגשים משהו. משהו בניית השירים, ב"סמפלים" בהם משתמשת הלהקה בצורה נכונה, וכאמור, בריפים המעולים, שמעבירים את המסר הסוציאליסטי- הומאני, שכה טיפוסי לסצנת הגריינדקור\קראסט, מלווים את מילות המרד במוזיקת כאובה, חזקה, מלנכולית ועם זאת עוצמתית וסוחפת. לא עוד ריפים שבלוניים וכוח גרידא, מכריזים נאזום, אלא גם מקוריות, ומסר אמיתי- סוף סוף נשמע המסר שמנסות להעביר כ"כ הרבה להקות בסגנון בבהירות כזאת, בהחלטיות כזאת. זו מוזיקת מחאה אמיתית, שבדרך גם מותירה חורבן מוזיקלי כללי על כל שומעיה. אין כאן ראסטות וחולצות צ'ה-גברא, רק גיטרות מנסרות ותספורות הארדקור טיפוסיות. נאזום הבריקו שוב עם אלבום שמייצג את חזית המוזיקה הקיצונית האיכותית. כל אחיהם, להקות הגריינד המחתרתיות, ויוצרים מחאתיים ברחבי העולם, צריכים לשאת עיניהם אל שלושת הטיפוסים הללו, שלאחר מותם, ראוי אם תוקם אנדרטת שיש של פניהם, מביטים אל המחר. ובטח גם את זה תוכלו להזמין מ-"רילפס דוט קום".