Neverland – Reversing Time

Neverland הוא פרויקט שהוקם על ידי להקת הפרוג-פאוור הטורקית Dreamtone והזמרת היווניה Iris Mavraki בשיתוף התזמורת הפילהרמונית של איסטנבול, ויצא תחת הלייבל AFM Records. ארבעה ממלכי המטאל הבלתי מעורערים תרמו את קולם באלבום הזה – סולני Evergrey, Blind Guardian ושניים מ-Shadow Gallery. ההקלטות התפרשו על כשלושה אולפנים שונים, המיקס נעשה בבירת המטאל גות'נבורג בשוודיה והמאסטרינג הופקד בידיו של Leon Zervos, מי שעברו תחת ידו להקות כגון Inxs, Skid Row, Duran Duran ו- Aerosmith. על אף שנדמה שהפרויקט הוקם כגחמה של להקה ואומנית, הם מעידים על עצמם כי אין זה פרויקט חד פעמי ולאור השמות המפוצצים שמופיעים כאן, החל מעמדת המיקרופון וכלה ב-Artwork, אי אפשר שלא להסתקרן.

Mavraki שמעה את Dreamtone והתלהבה, והדרך ליצירת הקשר בין השניים היתה קצרה: ל-Dreamtone היה חומר מגירה שרצו שיתפרסם ולא רק בלייב. לאחר מכן החלו בחיפושים אחר הזמרים שהיו רוצים לשמוע באלבום, יחד עם שמות מוכרים פחות בתחום. ל- Mavraki עצמה קול מיוחד שמזכיר לי בלדות צפוניות ישנות אף על פי שמעולם לא שמעתי כאלה. יש ניחוח נוסטלגי בקול שלה, אם כי קשה להתרגל אליו בתחילה. היא לא שרה כמו זמרת אופרה מן השורה אלא בסטייל אנין ובוגר יותר, משהו שמזכיר תפילה רחוקה או געגועים. התזמורת תופסת מקום אווירתי אך מורגש, מה שמזכיר קצת את ה-S&M של Metallica, בו התזמורת לא האפילה על המטאל אלא היוותה מעין כלי ליווי. הייתי שמחה לשמוע התפרצות קדימה של כלי הקשת בתור אינטרו או אפילו קטע אינסטרומנטלי שלם שכן לפני שנודע לי שזו תזמורת חיה חשבתי שהכינורות נעשו בקיובייס או באמצעות סימפולי קלידים, וחבל לבזבז תזמורת שלמה בלי לתת לה ביטוי רציני יותר.

"To Lose The Sun" הוא מעין שיר מייצג באלבום, שגם יצא בקומפילציית המנוני פאוור מטאל בשם Power & Glory 2008, בה התארחו להקות כגון Nightwish, Helloween, Axxis, Sonata Arctica ושלל שמות מוכרים אחרים. השיר נותן טעימה לשירים ה"מסורתיים" יותר באלבום עם נגיעות פולק לקראת סיומו. "Mankind Is A Lie" משלב אלמנטים מזרחיים-מדבריים בדואט בין Mavraki ל-Oganalp Canatan, סולן Dreamtone בעל מבטא זר מועט אך חינני. ב-"Everlasting Tranquillity" וב-"Mountain Of Judgement" האקוסטיים כבר ממש אפשר לשמוע את רוחות הצפון והרים רחוקים.

לי אישית קשה להתחבר לקולה של Mavraki שכן הוא בוגר, מזכיר קצת את סגנון השירה בבלדות ישנות ומוגש בהטעמה משונה – אך זה מאוד מתאים לרעיון המועבר בשירים ואני לא יכולה להמנע ממחשבה על "תפילה אלפית" כטייטל כולל. Mavraki, על אף שלא חסרים לה טונים גבוהים, לא שרה כאן אופרה וזה מבורך משום שזה מונע מ-Neverland מלהדרדר לנוסחה הרגילה של "להקה עם זמר מטאל וזמרת ששרה אופרה". הסולן כאילו עונה לזמרת בשיר "Mountain Of Joy" הממשיך את הקו של "Mountain Of Judgment" בליווי גיטרות חשמליות, עד שהם נשמעים כשיר אחד מתמשך וזורם. הצגת שני הצדדים של אותו השיר מבלי לשנות את המבנה שלו בצורה משמעותית מוסיפה נפח ויופי.

Mike Baker האהוב עלינו מ-Shadow Gallery תרם את קולו לשיר הנושא Reversing Time, אחד הפרויקטים האחרונים שלו לפני שנפטר בסוף השנה שעברה. תרומה זו מביאה את הניחוח המוכר של Shadow Gallery פנימה, התזמורת מקבלת ביטוי רב יותר גם היא, ועל אף שהשיר לא באמת מתפתח מבחינת דינאמיקה הוא מעביר את כל מה שצריך בצורה נהדרת. "Transcending Miracle" האווירתי מספק את הסחורה האינסטרומנטלית אם כי לא מציג ליין מרכזי ועמוד שדרה שבאמת יחבר את כל האלבום יחד לסגירה. סולו הסקסופון לקראת הסוף מפתיע בהחלט ואף מבורך.

בסך הכל האלבום עשוי בטוב טעם ויש בו משהו מיוחד שכאילו שואב מפולק מטאל, למרות שהאלבום עצמו רחוק מכך. קל לעצום עיניים ולדמיין נופים, כפרים עתיקים ומיתוסים הקמים לתחייה. הרבה מסתורין יש כאן, ועל אף השמרניות שבו – ואולי דווקא בגללה – הוא מעביר ניחוח קסום. הבעיה היא שזה נחמד לכמה שמיעות, אך יחזיק ליותר מכך רק לו היה כאן שלד יציב יותר שיקרקע את Reversing Time ליותר מ-"עוד אלבום אווירתי" לאלבום חווייתי שלא רק ילך על הקו הדק בין עונג לנוסטלגיה אלא גם יצליח להשיג לו מקום של קבע בלב המאזין.