Nile – The Underworld Awaits Us All

09/09/24
כתב/ת:
לאתר הלהקה לאתר הלייבל
  1. Stelae of Vultures
  2. Chapter for Not Being Hung Upside Down on a Stake in the Underworld and Made to Eat Feces by the Four Apes
  3. To Strike with Secret Fang
  4. Naqada II Enter the Golden Age
  5. The Pentagrammathion of Nephren-Ka
  6. Overlords of the Black Earth
  7. Under the Curse of the One God
  8. Doctrine of Last Things
  9. True Gods of the Desert
  10. The Underworld Awaits Us All
  11. Lament for the Destruction of Time

31 שנות פעילות, 10 אלבומים. זה מה שעשה בקריירה שלו קארל סנדרס (סולן וגיטריסט) עם נייל (חוץ מאלבומים שהוא הוציא בנפרד). 31 שנה של דת' מטאל טכני, אגרסיבי להחריד, מדויק, לא מתפשר ובעיקר ייחודי, שכן נייל הם הלהקה הראשונה ככל הנראה ששילבה אלמנטים מהעולם הערבי במטאל שלה, בהחלט הלהקה המערבית שעשתה את זה, אבל זה לא רק הסולמות הערביים והאפקטים אלא גם העיסוק המעמיק בתרבות מצרים העתיקה וכן, זה נחמד שמישהו לבנבן מהצד השני של העולם מתעסק בשכנים שלנו ובתרבות המרתקת שפעם הייתה להם.

אז כאמור, זהו אלבומם העשירי של נייל וכנראה שאתם מבינים שלהוציא 10 אלבומים ולהצליח להיות מקורי או לפחות מעניין זה קשה ומאתגר. עכשיו שמעו, אלבום של נייל הוא לא הדבר הכי מגוון בעולם. רוב השירים עומדים בסימן "שמעת אחד שמעת את כולם". שיר של 3 דקות יכול להישמע לכם לחלוטין כמו 3 דקות מתוך שיר אחר. אם בא לכם לדעת מה אתם הולכים לשמוע עוד לפני שהתחלתם תנו לי להקל עליכם: אם שמעתם את כל מה שנייל עשו בשלושת האלבומים הקודמים אז לא, כלום לא השתנה, זה פשוט עוד מאותו דבר. אם מעולם לא שמעתם את נייל אז אתם עומדים לשמוע דת' מטאל טכני, מהיר, אחלה גראולים, עבודת גיטרות שלא נחה לרגע, מתופף מהטובים בעולם שתענוג לשמוע כל שנייה ממנו וכל מני קטעי מעבר ואפקטים בתבלין של מצרים העתיקה.

אז מצד אחד זה בעייתי. כי מה מצדיק את קיומו של האלבום הזה אם הוא לא שונה בכלום משלושת האלבומים שהגיעו לפניו? אם אני הולך להופעה של הלהקה והם מבצעים ממנו שיר או לא מבצעים ממנו שיר אני לא מרגיש איזשהו הבדל. הוא לא מביא משהו חדש. מצד שני, הוא מבוצע היטב. אין ירידה ברמה. השמירה על היציבות היא גם דבר שכמוזיקאי אני לא לוקח כמובן מאליו בכלל. ואם זה היה האלבום הראשון של הלהקה שאי פעם הייתי שומע אז בהחלט הייתי סקרן לשמוע עוד חומרים שלהם.

ובכל זאת, כמי ששומע את הלהקה המון שנים ומתחבר יותר לחומרים הישנים שלהם שעוד הרגישו עם איזשהו שביב של מקוריות אני לא יכול שלא להגיד שאני קצת מתבאס על העוד-מאותו-דבר הזה, על כך שמאלבום לאלבום באופן טבעי אבל בכל זאת, הסאונד הופך לנקי ומצוחצח יותר ובכך הלהקה מאבדת עוד מאותו הקסם של פעם, של להקה שההפקה הלא מושלמת שהייתה לה רק חידדה את כמה המוזיקה מעניינת.

אז אם אתם אוהבים דת' מטאל טכני ומשום מה חייתם מתחת לסלע ומעולם לא שמעתם נייל אז כן, תרגישו חופשי לרוץ לשמוע את האלבום הזה. הוא ישמע לכם מגניב ממש כנראה. אם אתם נגנים בתחילת דרכם אתם תשמעו את הלהקה הזאת ותגידו לעצמכם "פאק, ככה אני רוצה לנגן". אבל אם קצת יותר זקנים, ציניקנים שלא מתרגשים מכל דבר (כמוני) יש מצב שהאלבום הזה לא יעורר בכם הרבה ובמקרה הזה תחזרו לשמוע את האלבום Black seeds of vengeance ותהנו לכם (בזמן שהשכנים שלכם כנראה נהנים קצת פחות).