1. Run To The Hills
  2. Wasted Years
  3. Wrathchild
  4. Flight Of Icarus
  5. Fear Of The Dark
  6. The Trooper
  7. Aces High
  8. 2 Minutes To Midnight
  9. Can I Play With Madness?
  10. The Evil That Men Do
  11. The Wickerman

כל כמה שנים יושב לו ברוס קוליק, גיטריסט להקת Kiss לשעבר (ועוד רבות אחרות) ויוזם ומפיק אלבום קאברים לאומן מטאל גדול כלשהו. בעברו גם אלבום הוקרה לאוזי אוסבורן ולמטאליקה, ועכשיו זוכים לכבוד ענקי המטאל האנגלים, Iron Maiden. מה שתמיד נוכח באלבומים שהוא מפיק, זה כמות אדירה של כשרון מוזיקלי, בדמות טובי הנגנים והסולנים שיש לעולם המטאל וההארד רוק להציע, הנה רשימה חלקית של המשתתפים: סולנים: די סניידר (Twisted Sister), "ריפר" אוונס (Iced Earth), צ'אק בילי (Testament), למי קילמיסטר (Motorhead). גיטריסטים: אלקס סקולניק (Testament), נונו ביטנקורט (Extreme), פול גילברט (Racer X). בסיסטים: ג'ף פילסון (Dokken), בילי שיננאן (Mr Big), פראנק בלו (Anthrax), מייק אינז (Alice In Chains). מתופפים: ג'ון טמפסטה (Testament), מיקי די (Motorhead), ויני אפייס (Black Sabbath), הבנתם את המסר – טובי הנגנים בעסק.

השירים הם ברובם מ-82 ועד 88', השנים שנחשבות לשנות הזהב של ההרכב, עם יציאה אחת לחומר מ-Killers, ביצוע ל-"Wrathchild" שבו שר הסולן המקורי של הלהקה ושל השיר, פול דיאנו, ואחת ל-"The Wickerman" מאלבום החזרה של ברוס דיקינסון, Brave New World. בסה"כ אין באלבום משהו מרגש או מיוחד, השירים נשמעים די זהים לגרסאות המקוריות, עם כמה שינויים סמנטים, וכמובן העובדה שבשירה ובלידים אפשר לשמוע את האופי של כל מבצע, ששונה מאד מזה של המבצעים המקוריים, אבל בסך הכול אין כאן ביצוע נועז או שונה במיוחד.

חלק מהביצועיים עובדים טוב, בעיקר בעקבות כוחו של הסולן, ריפר אוונס, שזכה גם לביצוע הטוב ביותר באלבום ההוקרה לאוזי בדמות השיר Mr. Crawly עושה גם פה ביצוע חזק ל-"Flight Of Icarus", וצ'אק בילי נותן ביצוע אגרסיבי אופייני ל-"Fear Of The Dark", אבל שירים מסוימים נופלים בגלל ביצוע חסר חיים של הסולן, כמו "The Trooper" שבו מאכזב דווקא למי, איש Motorhead, או "Wrathchild" עצמו, שבו פול דיאנו מצליח להרוס את הגרסא המקורית שלו בשירה שהיא Over The Top לגמרי.

כמובן שעבודת הליד של כמה מהגיטריסטים היא תרומה רצינית, מה שפול גילברט עושה ב-"The Evil That Men Do" זה בית ספר לגיטריסטים, והשירה של כריס ג'ריקו, איש Fozzy, בשיר גם מהווה נקודה חזקה. אבל הבעיה העיקרית של אלבום כזה, כמו שהייתה קיימת גם בשני אלבומי ההוקרה הקודמים של קיוליק היא א. שההפקה שלו פחות חזקה משל רוב החומר המקורי של הלהקות, ו–ב. שהביצועים ברובם נופלים מהאיכות של החומר המקורי. התוצאה היא שהאלבום הזה, כמו שני אלו שקדמו לו, מתאים למעריצים שרופים של Maiden ולכאלה שנהנים לשמוע מוזיקאי מטאל מהרמה הגבוהה ביותר, אבל הוא פשוט לא יעניין את מי שלא משתייך לשתי הקבוצות.