Obituary – Frozen In Time

ב-1997 כשנכתבה מודעת האבל האחרונה, לא להרבה אנשים היה אכפת. סצנת הדת' כבר הייתה על סף גסיסה מוחלטת ולהקות כמו Obituary היו כבר בשלב הקבורה המתקדם, גם האלבום שיצא אז Back From The Dead נשמע ככה. חסר טעם, נכתב בשביל להיכתב, אם תשאלו את אחד מחובבי הלהקה שלידכם, סביר להניח שהוא לא ממש זוכר איזשהו שיר ששווה לזכור מהאלבום הזה.

אחרי מודעת האבל האחרונה, נקברה הלהקה ונשכחה מתודעת סצנת המטאל העולמית. תכלס, יש מישהו שיכול להגיד שהם הלהקה הכי אהובה עליו? הרבה אנשים אוהבים אותם, כן, אבל אין איזה מישהו, לפחות שאני מכיר שהוא דיי הארד Obituary שבשבילו הם תמיד היו ותמיד יהיו הלהקה מספר אחת. אז עברו להן 8 שנים, סצנת המטאל התעוררה כבר מזמן, להקות הגל החדש של המטאל בועטות חזק (לא שזה טוב מבחינתי) ונוצר חלל עמוק.

2005… Frozen In Time… ובמלוא מובן המילה. למי שכבר יצא לשמוע שיר או שניים או אולי כבר את כל האלבום מייד הבין שלא לחינם בחרו אנשי הדת' המסורתי מפלורידה את השם הזה לאלבום החדש שלהם. Obituary של היום נשמעת כמו בתחילת שנות ה-90, ממש כאילו קפאה בזמן. הסאונד אותו הסאונד, הלחן אותו הלחן, הגישה אותה הגישה והליריקה אותה הליריקה, נשמע כאילו הם נקברו תחת קרחון גדול ואחרי 8 שנים הקרחון פשוט נמס. אנשי המערות התעוררו לעולם דמיוני ובדיוני מבחינתם.

האלבום מתחיל בקטע אינסטרומנטאלי שלמען האמת, מאוד מאוד מיותר. בואו נודה, Obituary תמיד יכלו להתגאות בשירתו של ג'ון טרדי הסולן שלהם שהוא בהחלט אחד מסולני הדת' עם הכי הרבה אופי וייחוד, לעשות קטע אינסטרומנטאלי זה בהחלט לא צריך להיות הקטע שלהם. מה שכן כבר על ההתחלה מזהים שזה Obituary של פעם.

הקטע השני שנקרא On The Floor מציג את הדת' מטאל המסורתי של פעם, ריפים כבדים וגורסים סטיילObituary והשירה המיוחדת של טרדי שמסתבר גם אחרי 8 שנים בתוך קרחון, עדיין לא איבד את הקול הייחודי, זה Obituary, אין ספק בכלל, Obituary של פעם.

השיר הבא ואולי גם השיר הכי טוב באלבום, זה שיר 3 שנקרא Insane והוא גם השיר שהם הוציאו לאינטרנט ופשוט מציג את Obituary של 1992 במלוא הדרה, דת' מטאל מסורתי כבד עם ריפים גורסים, תיפוף מיד טמפו חובט. עם אותם הקטעים האיטיים ועם אותם הסולואים שמאוד מייחדים את הלהקה. שיר מעולה מבחינתי, זה גם השיר שנתן לי את התקווה לאלבום ושבגללו חיכיתי לו.

עוד שיר ששווה לציין הוא שיר 8 שנקרא מוות איטי – Slow Death, שהוא שיר טיפה מוזר. יש בו את כל מה שיש ב-Obituary שאנחנו מכירים, אבל התווספו לפתע קטעי תיפוף שהם לא אופייניים להם, משהו קצת שונה שנשמע שיבטי באיזשהו אופן. קצת קשר לי לסקור את האלבום 10 קטעים שיר אחרי שיר בנפרד כי למען האמת, האלבום עצמו הוא יחידה אחת ואין בו הרבה הפתעות או חידושים והמצאות נוסח המטאל של 2005. החיסרון היחיד שמצאתי זה בגרסת הפרומו – שאין ליריקה. אז אני מודה ומתוודה שאין לי מושג על מה היא מדברת.

מי שאוהב את הדת' מטאל שלו עם צלילים מעצבנים ועם שבירות מקצבים וגרוב מעיק, רצוי שיתרחק 10,000 שנות אור מהאלבום הזה כי הוא הדבר הכי רחוק שהוא יצפה לו. אישית, ככל שאני שומע את האלבום אני אוהב אותו יותר, יש בו קסם שמחזיר אותך לתקופות פרה היסטוריות בסצנת הדת' האמריקאית. אם הייתם שואלים אותי, הייתי בהחלט אומר שאין מצב שהאלבום הזה הוקלט ויצא השנה כי הסאונד פשוט נשמע עתיק, ממש כמו בימים ההם. הלוואי ויהיו עוד אלבומים כאלו בתקופות שאחרי עידן הקרח. מה שכן, למרות שמדובר באלבום טוב, האלבום הוא בהחלט לא Slowly We Rot, שהוא ללא ספק האלבום הכי טוב שלהם. מומלץ לחובבי הסגנון המושבעים.