1. Black Jewel Throne
  2. Blood Skull
  3. Lust In Red
  4. Under The Sign Of Death
  5. Empire In Flames
  6. A Knife
  7. Triumph Of Hell
  8. Scream For Hell
  9. Down With The Nails

Old הינה אחת הלהקות שחברה ל-Tyrant Syndicate, היא אחת ההסתעפויות של חברת Peaceville המוכרת, וכחברתה ללייבל Aura Noir, גם זו עוסקת בת'ראש-בלאק מטאל כמיטב מסורת האולדסקול. אם תסתכלו טוב טוב על העטיפה של הדיסק בחנות תוכלו למצוא המלצה אישית מ-Nocturno Culto (מ-Darkthrone) שתוכנה: "Old מוכיחים כי האנדרגראונד עודנו חי". אמר? אמר. למעשה, נוקטורנו ופנריז, הם אלה שהחתימו את את Old בחברה, ועל החבר'ה האלה באמת אפשר לסמוך בעיניים עצומות.

אז ככה, Old רוקחים להם בקלחת בלאק מטאל בסגנון האייטיז המחוספס, אולדסקול עם סאונד מרושע כשל האלבום הראשון של Bathory, ריפים קליטים ופאנקיים בסגנונם האלמותי של Venom, ואף קורטוב מאופיים האכזרי של Celtic Frost הישנים והטובים. השיר הראשון "Black Jewel Throne", פותח בריף שמזכיר באופן חשוד ביותר את Agressor של Hellhammer. הווקאלס נעים בין נביחות צרודות לבין צעקות "ooh" ו-"ahh" המאפיינות את הסגנון הנושן, התיפוף ת'ראשי ומקפיץ, ואיך לא, יש גם סולו גיטרה צורמני החותם את כל החבילה.

"Lust In Red" מושך יותר לכיוון הפאנק. השיר פותח בתיפוף מהיר, ריפים קליטים, קופצניים ומעט מגוכחים, שבשלב מסויים מתחברים אל סולו מעט יותר איטי ותיפוף יותר עמוק, הנותנים נופך יותר מעניין לשיר. "Under The Sign Of Hell" מאיים גם הוא להיות עוד שיר פאנק חלול, אך עד מהרה, בעזרתם האדיבה של ריף בעל דיסטורשן רציני ווקאלס כבדים יותר צולל אל תוך בלאק מטאל שטני כפי שרק לאולדסקול יש להציע. גם "Empire In Flames" ממשיך את אותה הנימה הכבדה, במקצבים יותר איטיים וצריחות צרודות מצידו של הסולן, Reaper.

"Scream for Hell" חוזר לאופיו של השיר הראשון, ושוב בוחר להתעסק עם סגנונם של Hellhammer האגדיים, אך מתגוון הפעם עם ריפים יותר צורמים, וחוטא אף לכיוון הת'ראש בעיקר בתיפוף. האלבום נחתם עם "Down With the Nails" האלים וחסר הפשרות, המתאפיין בתיפוף אגרסיבי, ריפים כבדים ובאס רצחנית. אח, באמת שאין דרך יותר טובה לסיים אלבום מאשר בפרץ של אלימות ואגרסיות. לסיכום, Down With the Nails אינו מציג אפילו שמץ של מקוריות, ואמנם, התוצר שטני, אלים ומחזיר את השומע שנים אחורה אל שלהי האייטיז החשוכים. הסאונד מצטיין בנהירות של כל הכלים, ועם זאת שומר על אפקט נייר הזכוכית על עור התוף, כיאות לכל הוצאה בסגנון המדובר. אם טכניקה וסאונד צלול זה מה שאתם מחפשים – אנא עברו לאלבום הבא. כאן המשחק הוא מלוכלך ובעל אנרגיות הישר מהגיהנום.