Old Man's Child – Vermin
- Enslaved And Condemned
- The Plague Of Sorrow
- War Of Fidelity
- In Torment's Orbit
- Lord Of Command [Bringer Of Hate]
- The Flames Of Deceit
- Black Marvels Of Death
- Twilight Damnation
- ...As Evil Descends
למי שלא מכיר את פועלו של גאלדר, הבחור המוכשר מחזיק את Old Man's Child כבר לא מעט זמן,ובשלב מסוים גויס כגיטריסט של אחת מלהקות הבלאק הגדולות בעולם, Dimmu Borgir. בזמן שהחבורה הנורבגית ממתינה עד האלבום הבא שלה, גאלדר מנצל את הזמן בנתיים להוצאת עוד אלבום של הבייבי הפרטי שלו.
מבחינה מסוימת יש כאן דמיון לא קטן ל-Dimmu ומצד שני כמה הבדלים. הדבר הראשון הוא שגם גאלדר עושה בלאק מטאל מלודי מאד, גרנדיוזי, עשיר בקלידים, ומופק להפליא. גם השירה שלו, בדומה ל-Dimmu, היא לא בלאק צרחני של ממש, אלא יותר גראול שהיה יושב היטב גם באלבום דת', ההבדל הוא בעיקר במוזיקה, שמסתמכת על הרבה פחות מהירות ויותר אווירה וריפים כבדים יותר, בכך שגאלדר לא עושה שימוש בתזמורת קלאסית, אלא מסתמך בעיקר על הכישרון שלו. הוא שר, מנגן גיטרה, בס וקלידים. עוזרו היחיד באלבום הוא המתופף האדיר Reno H. Kiilerich, איש להקת הדת' Pannzerchrist, והוא ממשיך מסורת של מתופפי ענק שניגנו באלבומי Old Man's Child, אנשים כמו Nick Barker איש Dimmu לשעבר, ולפני כן Gene Hoglan איש Strapping Young Lad, כמו כן מתארח באלבום Eric Peterson, גיטריסט להקת Testament, שמנגן ליד בשיר אחד.
על עבודת ההפקה ממונה מי שהפיק את אלבומם האחרון של Dimmu, והוא Fredrick Nordstrom הנודע, גיטריסט להקת Dream Evil, שבהחלט הוציא סאונד משובח. הדאבל בס הרצחני של Reno דופק בראש כמו צרור ממכונת ירייה, ולגיטרות צליל עבה ובשרני. מבחינת השירים עצמם לא מדובר באלבום הכי טוב של גאלדר, הכבוד הזה שמור לשני האלבומים הראשונים שלו, אבל הוא ללא ספק הכי בוגר והכי עשיר מבחינה מוזיקלית. הוא גם הרבה יותר קרוב לדת' מטאל מאלבומיו הקודמים, שגם הם לא היו ממש בלאק מטאל טהור, אבל השימוש שהוא עושה בקלידים וכמה ריפים שנשמעים כמו בלאק נורבגי למהדרין מציבים את האלבום איפה שהוא בין הסגנונות.
שיר שלוש, "War Of Fidelity", הוא שיר מנצח, חזק וקולע, עבודת התיפוף כבר נותנת לו שדרוג מיידי, והוא פשוט עובד בכל החזיתית, אבל השיר הטוב ביותר באלבום לדעתי הוא דווקא הקטע המלא האחרון בו, "Twilight Damnation" שמתחיל בליין גיטרה וקלידים עד שנכנסים התופים במקצב סוחף – ענק. בקיצור, זה אולי לא האלבום הכי טוב שלו, אבל זה עדיין אלבום איכות אמיתי, אגרסיבי אך עם זאת מלודי, שיכול לשבת יפה גם עם אנשי הבלאק וגם עם אנשי הדת', ואני נהניתי ממנו פשוט כאלבום מטאל טוב.