כאשר אתה נולד לאב מוזיקאי גדול משכמו ומעלה, ואתה בוחר להיות בתחום המוזיקה, אז לא רק השם שיש לך משחק תפקיד אלא גם חובת ההוכחה עליך, במיוחד בתחום הרוק המתקדם שלא נחשב כסגנון מסחרי. אוליבר וייקמן, בנו של הקלידן הדגול ריק וייקמן (Yes), עונה בדיוק על ההגדרה שלעיל. וייקמן אמנם הוא בנו של ריק, אך הוא מוכשר בזכות עצמו, מוכיח שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ, והכי חשוב נטול אגו, להבדיל מאביו. וייקמן מעיד שהוא בחר להצליח בכוחות עצמו ולא בזכות המוניטין של אביו.

וייקמן חשב במשך כמה שנים להוציא אלבום שכזה, והאסימון נפל לאחר שחרור האלבום Heaven’s Isle, כאשר אוליבר החל לכתוב חלק מהשירים ואת העיבודים שלהם ללהקה העתידית שהוא ירכיב. וייקמן צירף להרכב המתגבש את חברו הגיטריסט דיוויד מארק פירס, שמושפע מאד בנגינתו מריצ'י בלקמור (בהחלט בולט באלבום הזה).

וייקמן משתמש במגוון רחב מאד של סאונדים, ובמיוחד מרשימים הלידים שלו, שנעים בין לידים טיפוסיים של הניאו-פרוג של שנות ה-80 (בהשפעתו של חברו הטוב קלייב נולאן מ- Arena), ליד של ריק וייקמן משנות ה-70, וליד Square מודרני של שנות -2000 שמזכיר את הליד של ויטאלי קופרי (Artension). את כל זאת הוא שוזר יחד בשתי וערב עם עבודת פסנתר מדוקדקת וטכנית, מיתרים ברקע שיוצרים דינאמיקה נאה בין הגיטרה לקלידים, וקטעים אינסטרומנטאליים הרפתקניים.

קטע הפתיחה, Don’t Come Running, אנרגטי וקצבי ומתחיל כהלכה את האלבום, גם הקטע הבא שהוא יותר פרוגרסיבי מבחינת המעברים האינסטרומנטאליים שבו, The Agent, הוא קטע מצויין שמפגין את השילוב בין פירס ווייקמן, ומפגין את יכולת הכתיבה המעניינת של אוליבר. הקטע הבא הוא בלדה מרגשת ומרטיטה עם פסנתר נפלא מכיוונו של וייקמן, וקולו המרגש של הזמר מון קינארד. אך אי אפשר לנוח הרבה, כי מייד מגיעה הגיטרה המנסרת של Walk Away בליווי סולידי של קלידים. קטע הנושא הוא אולי היצירה הטובה ביותר באלבום, ומשלבת בתוכה ריפים מטאליים מצד הגיטרה, יחד עם עבודת אומנות תזמורתית של וייקמן וגם קטעים אקוסטיים מרתקים.

למעריצי Deep Purple אמליץ לשים לב במיוחד לשיר השישי, Calling For You, הריפים של הגיטרה מושפעים בכבדות מבלקמור, והשירה מושפעת גיליאן, שיר קצבי שמצדיע לאבותיו המייסדים של הרוק הכבד. הקטע השביעי, הוא קטע פופי מאד מתוק ופשוט, שמושפע מלהקות הניאו פרוג של שנות ה-80 דוגמת Marillion . בקטע השמיני והלפני אחרון באלבום, ווייקמן מפגין יכולת טכנית בקלידים שתגרום לאביו להסמיק מהתרגשות. השיר שסוגר את האלבום, Wall of Water, הוא סוויטה באורך של למעלה מ-10 דקות, אינטנסיבית מבחינת המבחנה והכתיבה, ושופעת מוטיבים מהעולם הקוסמי של Yes ללא ספק. יש לוייקמן המון השפעות, אך למרות זאת הוא שומר על מקוריות ורעננות החומר המוסיקלי שהוא כתב באלבום הזה.

האלבום נוטה יותר לכיוון ההארד רוק והניאו פרוג המלודי, וירצה מאד את אוהבי Deep Purple, Rainbow , Arena ו- IQ. עוד אלבום נפלא מבית היוצר של Progrock Records, שהולכים ותופסים מעמד של כבוד בעולם הרוק המתקדם. הדיסק בהחלט מומלץ לקנייה.