One Man Army And The Undead Quartet – 21st Century Killing Machine

03/04/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Killing machine
  2. Devil on the red carpet
  3. Public enemy No 1
  4. No apparent motive
  5. Hell is for heroes
  6. When hatred comes to life
  7. So grim so true so real
  8. Behind the church
  9. Branded by iron
  10. Bulldozer frenzy
  11. The sweetness of black
  12. Mary’s raising the dead

עם כל השם הארוך והמסובך כל הרכב הדת'/ט'ראש השבדי הנ"ל, סה"כ מדובר באלבום די פשוט, ישיר ולעניין, שכשמו שאמרתי – משלב דת' מטאל אגרסיבי עם ריפים ומקצבים של ט'ראש, שום דבר מורכב מידי. הטענה העיקרית לפרסום של הלהקה הנ"ל היא הייחוס של סולנה, ג'ון לינדסטראנד, סולן להקת הדת'/ט'ראש האגדית The Crown, שהחזירה נשמתה לבורא לא מזמן, One Man Army היא בעצם הכלי שלתוכו שופך ג'ון את כישוריו כסולן-גראוליסט, עם לא מעט מאותם יסודות שהפכו את The Crown להצלחה גדולה בסצנת המטאל הקיצוני.

החל מהשיר הראשון, "Killing Machine", ברור כי הלהקה לא מחפשת להתחכם יותר מידי, זה לא דת' מטאל טכני מוזר, לא דת'-ג'אז, וגם לא דת' שבדי מלודי אופייני, זה פשוט דת' עם ניחוח אמריקאי, ריפים ברורים שלקוחים בעיקר מעולם הט'ראש, הכול נעשה במקצועיות מרבית ומלווה בסאונד מלוטש, בתוך השיר יושב גם ליד גיטרה מלודי ויש קצת תחושה שזה אלבום של Arch Enemy, מינוס הסולנית – וזה לא דבר רע בכלל.

זה ממשיך, בשיר "Public Enemy No. 1" שוב יש איזה גרוב שלא אופייני לדת' מטאל, השירה בגראול שם, הריפים הכבדים, התיפוף החזק, אבל איך שהוא הכול נשמע קליט וקל יחסית, זה לא לוקח את עצמו ברצינות יתרה, וכמו שם האלבום, ניכר שיש גם קצת הומור בגישה של הלהקה. השיר הכי טוב באלבום לדעתי הוא "Hell Is For Heros", עם הריפים שצועקים Slayer, יש מעבר יפה בין גיטרות דיסטורשן לנקיות, מקצב תופים לא מהיר, הכול שוב- קליט, יעיל, לא אגרסיבי במיוחד, פשוט מדויק.

לפרקים יש קצת תחושה של פרווה באלבום, לא ממש בשר (דת' מטאל רצחני ומהיר) ולא ממש חלב (דת' מלודי) אבל אני לא מצאתי בזה פסול, הלהקה מצליחה ליצור אלבום קליט וטוב, בלי להתחכם יותר מידי, וזה אולי לא אלבום גדול, אבל הוא בהחלט אלבום טוב.