Oriental Metal 2012

הכפר הגולבאלי רק הולך ומתרחב מרגע לרגע, מרשל מקלוהאן כבר לא יודע מה לעשות עם כל המידע הזה, אי שם בקברו, אז ראשי חברת Century Media החליטו לעזור לו (ולכם) עם השאלות הלא פתורות, והודיעו באופן רשמי על הולדתו של תת ז'אנר חדש במוזיקת המטאל – מטאל אוריינטאלי. שהרי, יש לנו פולק נורדי, יש לנו דת' שבדי, יש לנו מטאל אמריקאי דרומי, יש לנו בלאק מטאל נורווגי (שהוא כידוע, שונה לחלוטין מבלאק מטאל בריטי), בקיצור – יש לנו ויש לנו ויש לנו. מה שאין לנו זו הגדרה אחת שיכולה לאחד להקות ישראליות וערביות כאחת. זו לא הברקה שיווקית כי אם צעד הגיוני ומתבקש, ועם זאת, לקח קצת זמן עד שמישהו החליט להוציא אלבום תחת הכותרת "מטאל אוריינטאלי". אז מישהו הוציא, מישהו הכין עטיפה, מישהו משווק, ומישהו אחד מסוים גם ערך את האוסף (קובי פרחי, סולן "Orphaned Land").

האוסף מורכב מהרכבים מרחבי המזרח התיכון, עם ייצוג מכובד ביותר של ישראל, ומנסה להציג את תת הז'אנר הזה לעולם שעוד לא מכיר בעובדה שחוץ מפיגועים, גמלים, חול וכדורגל רע במיוחד – למזרח התיכון יש עוד כמה דברים להציע. את האוסף פותחת להקת האם של העורך המוזיקלי, ולא בכדי – המייצגת הגדולה (והאיכותית) ביותר ש תת הז'אנר הזה, עם השיר הכי טוב מאלבומה האחרון, Sapari. ייצוגים ישראליים נוספים באלבום נוכל למצוא בדמות Amaseffer עם שיר הנושא מתוך אלבומם היחיד עד כה (השני בדרך), Slaves For Life המעולה. בנוסף, Melechesh (שההגדרה שלהם למוזיקה שלהם קורעת אותי בכל פעם מחדש, בהיותו "מטאל מסופוטמי") והפתעת האוסף – "אלמנה שחורה", עם השיר "אלוהים" – בחירה מוזרה לשיר, בהיותו השיר היחיד של הלהקה שמתקשר באופן ישיר לשיר של להקה אחרת, "סטלה מאריס".

מעבר לנציגות הישראלית, נוכל למצוא כמה פנינים באלבום, בעיקר למי שלא הכיר את השמות הללו קודם לכן. אני אחד מאלו, ולכן הופתעתי לטובה לגלות שיר גדול של להקה פלשתינאית בשם "Khalas" (נכון – חלאס), העונה לשם Haz El Adala Mayel – שיר שמציג להקה בוגרת ומתוחכמת, עם השפעה ברורה של System of a Down (מבחינת היכולת לבצע לחנים ערביים על גיטרות ותופים), סולן מעולה, ומתופף אדיר. נכון שהסאונד זוועה, אבל מדובר בלהקה שאינה מוחתמת, שמקליטה בשטחי הרשות הפלשתינאית – ומכאן שמדובר בהישג מרשים. ההפתעה הגדולה ביותר באלבום היא ההיא השיר של להקת Sand Aura המצרית, Fountains Of Moses, שהוא בעצם ביצוע מהפנט ומעניין ל"הבה נגילה" – מרשים ומעורר מחשבה.

בנוסף להפתעות, נוכל למצוא כמה שמות מוכרים יותר מסצנת המטאל העולמית, כגון Arkan, להקה בעלת רקורד עבודה מוכח ומעניין (שני אלבומים מרשימים ואי פי אחד חביב), Myrath, שביקורת על אלבומם החדש והמעולה פורסמה באתר לא מכבר, והרכב טורקי מוכר בשם Mezarkabul, שנודע גם באלבומו הראשון שיצא להפצה בין לאומית כ – Pentagram (בעייתי שהרי יש כבר להקה אמריקאית די מפורסמת עם אותו שם, ואפילו להקה הודית שמתעקשת לקרוא לעצמה ככה). בסך הכל מדובר באוסף מעניין ומקיף למי שמעולם לא נתקל במושג "מטאל מהמזרח התיכון", וגם למי שלא זר לסגנון הזה – כאמור, אני לא הכרתי חלק מההרכבים שמקבלים ייצוג באוסף הזה, ומצאתי את עצמי מחפש מידע עליהן, ואף מציע חברות בפייסבוק לאחת מהן.

אז לא בטוח שהאוסף הזה יקדם את השלום העולמי, ולא בטוח שהוא יימכר מעבר לכמה אלפי העותקים למעריצי הלהקות או אלו שרוצים לפתוח את הראש קצת ולצאת מהקופסא. אבל העובדה שהאוסף הזה קיים מנציחה באופן רשמי את העובדה שתת הז'אנר הזה אכן קיים, והוא אינו גחמה של כמה יח"צנים שמנסים לארגן ערב הופעות תחת כותרת אחת. בתור אוסף שאמור להציג בצורה חגיגית ז'אנר חדש מדובר במוצר קצר מדי (51 דקות), ואולי אפשר היה לנסות להרחיב את גבולות הז'אנר באמצעות ייצוג כפול לכמה הרכבים, או הרחבת האוסף לכמה שמות מוכרים יותר, שאינם מגיעים דווקא מהמזרח התיכון והסביבה. נכון שזה היה יותר יקר להפקה – ואולי אף מחטיא במעט את המטרה, אבל אולי זה היה עוזר למכירות. בכל מקרה, אם לשפוט לפי עטיפת האלבום, מדובר ב vol. 1, מה שאומר שמתישהו מישהו ירצה להפיק vol. 2, ועם קצת מזל (ותקווה שמישהו באיראן לא יחליט ללחוץ על כפתורים סתם כך), נזכה מתישהו לשמוע את vol. 3, ואולי אפילו לראות הופעות של חלק מההרכבים הללו על במה אחת – בארץ.