Orphaned Land – Mabool
- Birth Of The Three (The Unification)
- Ocean Land (The Revelation)
- The Kiss Of Babylon (The Sins)
- A'salk
- Halo Dies (The Wrath Of God)
- A Call To Awake (The Quest)
- Building The Ark
- Nora El Nora (Entering The Ark)
- The Calm Before The Flood
- Mabool (The Flood)
- The Storm Still Rages Inside
- Rainbow (The Resurrection)
- The Evil Urge
- A Never Ending Way
- Mercy
- The Beloved Cry
- The Orphaned Land Medley:
"הנני מביא את המבול מים על הארץ. לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים, כל אשר בארץ יגווע… ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה…"
המבול, מי בכלל חשב שיגיע היום בו נזכה לחוות את הסיפור הזה בפעם השניה ובכזו עוצמה. אני מודה שהייתי ספקן בהתחלה בכל הנוגע לאלבום, אבל בחצי שנה האחרונה ובמיוחד בחודש האחרון, סימן אחר סימן, מופת אחר מופת, הבנתי שגם אם אברח עד קצה העולם לא אוכל להתחמק מאותם אותות, המסמנים על בואו של הגשם. וכך, בלי ששמתי לב, מצאתי את עצמי כמו רבים אחרים, מאזין לרדיו (ועוד לתחנת הרדיו הארצית, גלגל"צ) בציפייה לשמוע את השיר הראשון שנחשף מהאלבום, "נורא אל נורא", אשר עורר את רוחי לקראת היום בו הסופה תשטוף את הארץ. אני התאהבתי, פשוט כך, אך זה לא בגלל שלבי קל להשגה, נהפוך הוא, עד אז הייתי חוטא יום יום, הייתי קטן אמונה, אבל כל זה השתנה שכן אותו שיר הזכיר לי את הפעם הראשונה בה נחקקה בי להקת Orphaned Land, עם השיר "אל מאד נעלה" מהאלבום "El Norra Alila" שיצא לפני כ-8 שנים.
כן, לאלו מכם שלא יודעים וחיו עד היום בפלנטה רחוקה מאד, 8 שנים עברו מאז צאת האלבום האחרון של אחת מלהקות המטאל הגדולות והמצליחות ביותר בארץ וזה לא היה מעט זמן. למעשה, זה היה הרבה מאד זמן עבור Orphaned Land, שהספיקה לחתום עם Century Media, אחת מחברות התקליטים הגדולות בעולם, לאחר צאת 2 האלבומים הקודמים של הלהקה שהניבו הצלחה רבה הן במדינות ערב והן במדינות אירופה ואדמות ארץ הקודש. אך למרות כל זאת, לצער מעריצים רבים, הלהקה לא התקדמה הרבה מאז ובין ליחשוש למשנהו, חברי הלהקה החלו במסע חיפוש עצמי ופנו, כל אחד, לכיוונים שונים בעקבות ליבם, עד שאט-אט נעלמו עקבותיהם וכך הגיעה תקופת השקט שלפני הסערה. אולם זו לא הייתה הפעם האחרונה ששמענו מהלהקה, מפני שבשנת 2001 היתומים חזרו להופעות, בטורקיה ובישראל, כאשר זמן לא רב לאחר מכן אותם רמזים על בואו של המבול הפכו כבר ליותר מסתם שמועות. ולבסוף, אחרי ההופעה האקוסטית הראשונה שהלהקה ביצעה בקיץ של 2002, החלה Orphaned Land לשקוד ולעבוד על מה שהולך להיות האלבום הכי מצופה שהיה לאיזושהי להקה מישראל.
ולא סתם אני אומר את זה, הרי עצם העובדה שהלהקה הושמעה ברדיו ארצי ויותר מפעם אחת, או מתחנה אחת, כבר מראה על יחסי ציבור עצומים מאד יחסית ללהקת מטאל ישראלית וזה בינתיים עוד רק בגבולות הארץ. אך גם ברחבי העולם לא שתקו לנוכח המבול הקרב ובא וכך כמו נשירת העלים שלפני הגשם, נפלו להן שלל סקירות מקדימות על האלבום החדש ממגוון רחב של ארצות, כאשר המשותף לכולן הוא הציון החיובי הגבוה, השבחים הרבים והאמרה שזהו אלבום מיוחד במינו, מה שגרם למעריצים רבים ברחבי העולם לכסוס את שארית ציפורניהם בהמתנה לרגע שבו יוכלו להאזין בעצמם ליצירה מופלאה שכזו. ואם זה לא הכל, גם חברת Century Media קידמה את השקת האלבום בצורה מסיבית ואפילו השיקה אתר-בית ללהקה, בנוסח הקונספט של האלבום, שם ניתן למצוא את כל המידע שתרצו לדעת עליו ועל מה שעומד מאחוריו. לדעתי, אם זה לא מכובד ביותר עבור להקה ישראלית, שמנגנת מטאל, אני לא יודע מה כן!
"ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו… ומי המבול היו על הארץ…"
אחרי 8 שנות ציפייה, תם השקט שלפני הסערה והמבול סוף סוף הגיע אלינו ברעמים וברקים. כבר ממבט בעטיפת האלבום, המציג איור של גל שוצף ואת שמו של האלבום באותיות עבריות שעוותו לצורת אותיות לועזיות, הבנתי ש-Orphaned Land הלכו עם הקונספט שלהם רחוק מאד (מי שלא יודע, אלבום קונספט זהו סוג של אלבום בעל נושא מסוים אותו הלהקה המבצעת מעבירה דרך המנגינה והליריקה) וקיבלתי מעט מההוויה שאני הולך לחוות לכל אורך השמיעה. "Mabool – The Story of the Three Sons of Seven" הוא שמו המלא של האלבום והוא מספר לנו את סיפור המבול (של נח) באופן מיוחד במינו דרך עיניהם של 3 אנשים שגדלו עם חברי הלהקה. אותם 3 אנשים היו נוהגים לעשות סיאנסים ולתקשר עם העולם העליון, עד שלבסוף הסתבכו עם זה מעבר לשליטתם וזאת לא לפני שקיבלו מסרים שונים על היותם גלגול של דמות מיסטית שהייתה חלק מגרסה אלטרנטיבית לסיפור המבול אותו כולנו מכירים.
מה שיפה באלבום זה שתוכלו להרגיש את הסיפור לא רק דרך המילים בשירים, אלא גם דרך המוזיקה שמספרת בעצמה את הסיפור וכך למעשה תוכלו לבחור באיזו דרך להיסחף אתו. מה שכן, כדי ליהנות מהחוויה במלואה אני ממליץ לכולכם להקשיב לו מספר פעמים מההתחלה ועד הסוף, תוך כדי עיון בסיפרון הנפלא הכולל את מילות השירים בהן תשתמשו כהנחיה לאורך שמיעתכם. על אף שכל שיר הוא מיוחד בפני עצמו, כל השירים יחדיו משתלבים באלבום כמו חוטים באריג משי שהוא בעצם סיפור המבול… הנה זה מתחיל…
(Birth of The Three (The Unification – כבר מהשניות הפותחות את השיר הראשון באלבום הרגשתי כאילו נכנסתי לעולם אחר. שתי ילדות שהוקלטו בהודו מפזמות דברי רעה בשפתותיהן כאשר בסערה גדולה נכנסת הגיטרה בדיסטורשן עצבני עם נגינת תופים שוברת. לא הרבה זמן לאחר מכן נשמע קולו של קובי פרחי, ה-סולן, שמתחיל לספר לנו על לידתם של 3 הבנים של 7, הם הגיבורים בסיפור והם למעשה גלגולו של המלאך השביעי של אלוהים (הידוע גם בתור שבע). מה שמתחיל בשירה נקיה, מתחלף בקול גראוול רווי ארס ואז חוזר שוב בעדינות יחד עם ליווי שירה ונגינה אוריינטלית קלילה. ופה אני חייב לציין שלהקת Orphaned Land הייתה היחידה שהצליחה לגרום לי לחבב את סגנון הנגינה הים-תיכוני שכולל כלים כמו "בוזוקי" (כלי מיתר יווני), "עוד" (כלי מיתר אנדלוסי), "סאז" (כלי מיתר תורכי), "דרבוקות" ושלל אחרים ששמם נבצר מבינתי.
השיר ממשיך ומספר לנו על לידתם של השלושה כצאצאיהם של שלושת הדתות המונוטאיסטיות, שהן היהדות, האיסלאם והנצרות, כאשר כל אחת מהן מתוארת בשיר בסגנון ייחודי לה. הלהקה מצליחה להעביר היטב את התחושות דרך המוזיקה. למשל, כאשר 3 הבנים נולדו, ברקים הכו בארץ, מה שבשיר הודגש עם נגינה אגרסיבית וגראוואלים ארוכים. אך לאחר מכן, כשנערכה חגיגה גדולה בארצותיהם לכבוד הלידה, המוזיקה לוותה בנגינה שמחה וקצבית יותר שאליה הצטרפו קולות הילולה של "חאפלה" ולבסוף גם מקהלה שלמה שייצגה את קולות המלאכים והעצימה את תחושת הקודש עם שירתה בשפת הג'יבריש, שהיא שפה ללא גבולות. כל קטע, כל צליל וכל דבר אחר מגיע בדיוק ברגע המתאים ומשתלב אחד בשני בצורה שובת לב, קשה להאמין שהכל הופק כאן בארצנו היתומה.
(Ocean Land (The Revelation – עם נגינת הסאז בליווי תוף-מרים ומספר כלי הקשה נוספים מתחיל לו השיר השני באלבום וממשיך את סיפור המבול. 3 הבנים נולדו, מצאו אחד את השני ועכשיו כשהם מאוחדים, הם קיבלו חיזיון על סופה מתקרבת ועל שיטפון שישמיד את הארצות "היתומות", החוטאות. חיזיון זה מוצג תחילה במעין אגרסיביות האופיינית לסגנון הדת' מטאל עם שילוב ג'אז קל, שמלווה בנגינת פסנתר המצליחה לרכך את הרגשת הזעם. לאט-לאט, אותה אגרסיביות הופכת לקריאת צער, שאותי אישית מאד ריגשה בקטעים מסוימים, על העונש הנורא שבני האדם יקבלו ועל מה שהולך לקרות. כאן נכנסת נקודה נוספת שבאה לידי ביטוי באלבום והיא הגיוון באופן השירה. כלומר, בעוד שבשיר הראשון מיזוג הקולות התבטא בבתים שהחלו בקול נקי והסתיימו בשירה עדינה ומתנגנת, בשיר הזה אנו מקבלים את אפקט שיחת הועידה, בה קולות השירה נכנסים אחד בשני בזמן שאנו שומעים על אותם אסונות המיוחלים למין האנושי. עם סיום קטע זה, מגיע לו סולו גיטרה קלאסי ויפהפה שביצע מתי הגיטריסט המהולל, יחד עם ליווי קלידים ברקע ולבסוף מסתיים לו השיר בכך ששלושת הבנים מצאו את ייעודם בין בני האדם. זה בהחלט אחד מהשירים האהובים עלי באלבום.
(The Kiss Of Babylon (The Sins – כפי שחלקו השני של שם השיר מרמז, השיר הזה מדבר על החטאים של בני האדם ועל כן הוא מתחיל בכמה ריפים חזקים ושירת גראוול אגרסיבית ביותר על מנת להדגיש את כל הרוע שבארץ. אותה אגרסיביות מגיעה לנקודת שיא לקראת סוף הדקה הראשונה של השיר ולי זה פשוט גרם לרטוט, תוך כדי הצטרפות המקהלה (המלאכים), הרגשתי כאילו היה שם איזה שד או רוע עצום ששאבו ממנו את כל העוצמה שלו. קטע מאד חזק. אחרי כן אנו עוברים למקצב בינוני ותיפוף קל, בו קובי עובר שוב לשירה נקייה ודרכה הוא למעשה מעביר את דברם של שלושת הבנים, המספרים על הזוועות שהם רואים ועל הפשעים נגד האלוהים שהעם עושה. בין לבין נכנס לו מקצב אסלי אוריינטלי שמביא יחד עמו כמה קולות תפילה\הילולה, שכנראה מסמלים את הקריאה לאלוהים. ואם זה לא מספיק, לקראת הסוף, המקצב האוריינטלי משתלב יחד עם הדיסטורשנים למשהו מיוחד מאד תוך כדי ששומעים את חברי הלהקה מזמרים "נה נה נה נה…", פשוט לחייך ולהצטרף!
A'salk – שיר זה ממשיך את סוף השיר הקודם בו שלומית לוי, הקול הנשי באלבום, הצטרפה עם שירה עברית בניב תימני, מה שהקשה עלי לפחות בהתחלה להבין מה היא אומרת בדיוק, גם כאשר הסתכלתי בליריקה שבספרון. A'salk מסמל שיר "אבל" לכל אותם יתומים שעזבו את ארצותיהם בגלל החטאים שעשו וכן הוא ברובו אינסטרומנטלי-אקוסטי שנע על המקצב המזרחי עם סלסולים קלים של שלומית. אך למרות המלודיות הקליטות, אחרי כמה פעמים שהקשבתי לאלבום כבר דילגתי על השיר, אולי כי אני לא מתחבר כל-כך לקטעים כאלה, או שיש לי משהו נגד תימנים 😉
(Halo Dies (The Wrath Of God – השלושה הם לא היחידים שראו את החטאים של בני האדם, מפני שעכשיו הבורא בכבודו ובעצמו מדבר איתם ומסביר להם למה כל זה קורה. השיר עצמו מתחיל בריפ פרוגרסיבי המלווה שוב בנגינת פסנתר מאת עדן שאחראי בן השאר גם על קטעי הסינטי באלבום. לצדו, מתחילה שירה רגועה בה 3 הבנים פונים לאלוהים אך כאשר הבורא מדבר אליהם בחזרה ומאיים בעונש הכל כבר הופך לצווחות דום-כבדות המלוות בקטעי קול של ברקים ורעמים המדגישים שוב את הזעם שבדבר. הקטע שאותי הדליק בשיר הזה הוא השימוש הנפלא ב-Pinc noise, שזה צליל רעש סטטי שמפריד בשיר בין משפט למשפט ונתן לי תחושה כאילו מתנהל שם איזה ויכוח בין שני צדדים כאשר מה שעוד תרם לזה היה שכל צד מתחיל לדבר ממש לפני שהשני מסיים, שלא לדבר גם על המהירות והחדות בגראוולים שהופכים את הכל לקטע חותך מאד. עוד ממה שהופתעתי בשיר, היה לשמוע פה איזה השראת קלידים קלילה שמאד הזכירה לי את להקת Nightwish אותה אני מאד אוהב. אך בניגוד לקטע הזה, מה שלא אהבתי בשיר היה סולו הגיטרה הארוך שהזכיר לי מספר להקות פרוגרסיביות שיצא לי לשמוע בחיי וזו לא נקודה חיובית עבור מישהו שמוצא את הז'אנר הזה כמרוח יותר מדי.
(A Call To Awake (The Quest – מה שנשמע תחילה כמו גיטרה שנוגנה בצורה הפוכה הסתבר להיות צלילי הבוזוקי בוורסיות שונות, כשמיד אחריו הגיח לו סוג של ריפ הבי\פאווריסטי, דיי מוכר, אבל חוזר על עצמו לאורך השיר, מה שעשה אותו דיי מאוס לאחר כמה שמיעות. ובינתיים, השלושה מתדיינים בין עצמם ומחליטים לקרוא לעמים שלהם להתעורר ולראות את הרע אשר עשו. אך זו לא משימה פשוטה, במיוחד כשבני האדם עיוורים מהפחד שלהם וכאשר השלושה מדברים ומתחננים בפניהם, כל מה שהאנשים רוצים לעשות זה לרדוף אחריהם ולהרוג אותם. השירה לעומת זאת מצליחה להעביר את התחושה של הסיפור והשיחה בין העם ובין השלושה בצורה מאד יפה לטעמי. בזמן שקול השלושה היינו רגוע ומלא רחמים, כך גם קול המספר שמדבר עליהם, אך כאשר העם מדבר ומתעלם מדבריהם בחמה, הקול המספר נשמע כצווחות זעם שאליהם מתלווה מקצב אגרסיבי וחד. לבסוף השיר מסתיים בקטעי סינטי ותיפוף לא רעים בכלל. מה שהתחיל ברע נגמר בטוב אפשר לומר.
Building The Ark – במקצב יווני מקסים, שמשום מה במוח המעוות שלי הזכיר לי איזה נעימה ממשחק מחשב, ממשיך לו השיר הבא שגם נמצא במתכונת האקוסטית. מה שאהבתי בו, בניגוד לשיר A'salk, זה את השירה הלטינית שאותי תמיד מושכת לא משנה איפה אני נמצא. השיר עצמו מספר, כמו שהשם גם מרמז, על בניית התיבה, אותה השלושה הופקדו להקים לאחר שנכשלו לעורר את בני האדם ולאחר שהבינו שאין דרך למנוע את השיטפון הקרב. כאן אני חייב לציין שוב את הספרון המלווה את כל האלבום ובעזרתו אפשר להעצים את חווית השמיעה בכך שמצטרפים עם המילים ויודעים את משמעותם. תמיד רציתי לשיר בלטינית…
(Norra El Norra (Entering The Ark – צמרמורת, זה מה שעבר בי כששמעתי לראשונה את השיר. אולי זה בגלל הסיבה שהזכרתי בתחילת הסקירה, או שזה בגלל כוחות עליונים שאני לא מבין, אבל השיר הזה, במיוחד עם האופי השובה שלו, הצליח לעורר בי משהו לא מוסבר. הוא מתחיל ישר בנגינת גיטרה אקוסטית יחד עם שירתו הנקיה והמרגיעה של קובי מיודעינו. עם סיום הבית, מתחיל לו מקצב תופים בומבסטי, מאת האורח הנוסף אבי דיאמנוד (המתופף), שגרם לי אוטומטית לאבד שליטה על הידיים שלי כאשר הן החלו לתופף מעצמן. לאחר שהקטע הסתיים, התחיל לו ניגון שהזכיר לי משהו כזה "אופורי", כשאליו מצטרפת שוב השירה והפעם בגיבוי המקהלה הגברית שמורכבת ממספר חברים של אנשי הלהקה. השיר עצמו מספר על התפילה של השלושה למען כל האנשים שהולכים להיהרג בשיטפון כאשר לאחר מכן הם ומשפחותיהם עולים על התיבה, לצלילי סולו פסנתר ומביאים עמם זוג מכל דבר חי שעל פני הארץ. הקטע מאד מרגש אך בגלל ההתחלה "העוצמתית" הוא לא ממש משתלב שם, לדעתי לפחות.
The Calm Before The Flood – קטע אינסטרומנטלי-אקוסטי לחלוטין ורגוע, שמייצג את שבע הימים האחרונים לפני בוא הסופה, בזמן שאף אחד חוץ מהשלושה לא מאמין שהיא באמת תבוא. גם הוא, לאחר כמה שמיעות, מתחיל מעט להימאס עקב אורכו הלא קצר אך עם זאת במצבי רוח מסוימים אפשר להתענג עליו לא מעט. לקראת סופו של השיר, מצטרפים להם נגני הכינור והצ'לו, עם צלילם העדין, כאשר יחד איתם נכנסים גם כמה סמפלים וקולות הטבע של הרוח המנשבת ולבסוף גם של טיפות הגשם הראשונות (אותן קובי הקליט כאשר ישב באמבטיה שלו)… ותחילתו של המבול…
(Mabool (The Flood – טיפות הגשם כבר הפכו לשיטפון של ממש והנה נכנסים להם שוב הכינור והצ'לו שמתחילים בניגון חד ומבשר רעות. עם סיום הקטע נכנס לו אפקט פייד שהוריד את כלי המיתר והכניס לאט את הדיסטורשן, התופים והפסנתר, מה שהזכיר לי את להקת At The Gates אשר ממנה ניתן לקלוט הרבה השפעות בשירים נוספים. מאוחר יותר, כשכבר לא שומעים יותר את הכינור והצ'לו, קובי נכנס בקול מלכותי עם ציטוט בעברית מפרשת המבול, כמו שעשה מספר פעמים במהלך האלבום, ואז בפתאומיות מגיעים קולות הברק והרעם יחד עם שירת גראוול המספרת לנו על העולם החרב כתוצאה מהשיטפון. מה שאהבתי בשיר זה את ההתחלה "המקהלתית" של חלק מהמשפטים בשיר כאשר קובי המשיך אותם עד לסוף, לי זה שוב הכניס את התחושה המאוד תאטרלית שהאלבום לפעמים נותן, כאילו אני חוזה בסיפור דרך עיניהם של השלושה. גם הליריקה פה, כמו לכל אורך האלבום, שטופה במשפטים, ציטוטים ומה לא המגיעים מכתבי התנ"ך וספרי קודש אחרים וכן גם מאלבומים קודמים של הלהקה, מה שיכול להיעשות משחק לא רע למצוא איזה משפט שייך לאיזה אלבום וכד'.
The Storm Still Rages – כאן נכנס לו השיר היחיד באלבום שאותי עייף מאד. הוא מתחיל כהמשך לשיר המבול ומתנגן על אותם ריפים עד שלב מסוים ואז כאשר הם מסתיימים לעתם, נכנס לו בקטנה איזה קטע גרוב ג'ז כמעה וסולו גיטרה פרוגרסיבי (שאם תקשיבו לו היטב תוכלו להבחין שחלקים ממנו היו בשיר Ocean Land) וארוך מדי לטעמי. בין לבין תוכלו לשמוע את השירה הבוכה (עם זאת, מרגשת) של השלושה, לאחר 40 יום של סופות וגשמים, כאשר בסופה גם המקהלה מצטרפת ומתחננת בפני הבורא שיביא אותם לאדמה יבשה. אמנם לא הכל שחור ולשמחתי היו פה כמה נקודות אור לא רעות בכלל כמו למשל קולות האפקטים של הגשם או של התיבה הצפה על המים, מה שנתן לשיר מעין טאץ' נחמד מאד.
(Rainbow (The Resurrection – סוף טוב, הכל טוב, הנה הגענו למי מנוחות. אחרי כל תלאות האלבום, בטוב ורע, בקור ובחום, עם בצל או בלי מגיע לו קטע שפשוט עושה טוב על הלב, במיוחד לחובב מוזיקה קלטית שכמותי. לא הייתי יכול לקבל מתנה טובה יותר לסיום האלבום מאשר שיר המבוצע בגיטרה אקוסטית בלבד, אשר אותה מלווים ציוצי הציפורים (אמיתיים!) ותחושת השלווה והרוגע ששררה עם הגעת התיבה לאדמה יבשה והופעת הקשת הצבעונית אותה ניתן לראות באופק מבעד לצוהר. זאת היא בהחלט אחת מנקודות השיא בחווית סיפור המבול, כל הכבוד!
The Storm Still Rages Inside…
זהו, תם ונשלם סיפור המבול ואני בהחלט מקווה שהצלחתם להחזיק את עצמכם ולהישאר עמנו לעוד קצת. כל מה שקראתם הוא רק על קצה המזלג ממה שתקבלו כשתשמעו את האלבום, שכן הוא טומן בחובו הרבה דברים שאפילו לא עליתי עליהם. אם זה בליריקה שנכתבה בצורה מופלאה והעבירה את הסיפור בעניין רב, או המוזיקה עצמה שעליה קטנו המילים מלתאר מפני שכל אחד יוכל להתחבר למשהו בה ובכלל ביצירה הזו ששמה מבול. זאת ועוד, אם אתם מאלה שאוהבים לחפש "ביציי הפתעה" בשירים, האלבום יוכל לספק לכם הרבה מהם אם זה דרך קטעי הנגינה והאפקטים שחוזרים על עצמם, או דרך מילות השירים המגיעות מאלבומים קודמים ואפילו דרך משחק תשבץ כמו שיש בשיר Mabool, מה שנקרא חוויה לכל המשפחה.
עם השקת האלבום, להקת Orphaned Land הצליחה לעשות את מה שהרבה להקות מטאל בארץ שאפו אליו וזו החשיפה הציבורית. גם אם היא מוצגת לעיתים בטעות כלהקת רוקנ'רול, או מוזכרת כלהקה שגרה בגרמניה, חתמה עם מפיצה צרפתית ושיש לה מעריצים באיראן, היא עדיין מקבלת יחסי ציבור לא רעים בכלל והרבה כבוד מצד התקשורת. ועכשיו, אחרי שהוקסמנו מכל החוויה שהאלבום הביא, כל מה שעלינו לעשות זה לחכות עוד מספר ימים עד להופעה, ואני רק יכול לקוות להנאה דומה כשנראה את Orphaned Land על הבמה.
על דיסק הבונוס: The Calm Before The Flood
אם הספקתם לרכוש לעצמכם עותק מהמהדורה המוגבלת של "מבול", אתם בטח מרגישים ברי מזל כמוני. לא רק שקיבלנו אלבום יוצא מן הכלל, אלא שכבונוס אנו זוכים לשמוע דיסק נוסף שהוקלט בעת ההופעה האקוסטית של Orphaned Land לפני כשנתיים. איך שהתחלתי להאזין לדיסק הזה התמלאתי במגוון תחושות. בהתחלה, הרגשתי שלווה ושמחה, שכן לשמוע את קובי שר את מיטב שירי הלהקה לצלילי הקלידים, כלי ההקשה והגיטרה האקוסטית עם ליווי הקול הנשי של שלומית, פשוט עשה לי טוב בלב וצמרמורת בכל הגוף. אך לאחר מכן גם הרגשתי צער, מכיוון שלא זכיתי לראות את Orphaned Land בהופעה הזו שאני בטוח שהייתי נהנה ממנה אף יותר. וכן גם בגלל אופן ביצוע השירה והנגינה של הלהקה, שהיו מלאים בהרבה רגש ונתנו לי מעין תחושה אלוהית כזו כאילו כל הצרות שלי נשכחו.
וכך היה לאורך כל חמשת השירים שבדיסק, אשר בוצעו בצורה מופלאה ביותר כאילו הם כלל לא הוקלטו בהופעה חיה. "The Evil Urge" התחיל לו עם נגינה קלילה שאליה הצטרף קובי בשירה מאד מרגשת. כל מה שיש לעשות מפה והלאה זה לשבת בנוח, להקשיב ולהצטרף למלודיה הזורמת. בשיר השני, "A Never Ending Way", שלומית לוי מצטרפת לקובי עם קולה הענוג וביחד הם מתחילים לזמר כאשר רוב המנגינה שבשיר מורכבת מצלילי הקלידים והתופים בלבד, מה שעשה את השיר למעט אפל אך עם זאת עשוי בצורה יפה.
כלי המיתר חוזרים לתפוס את מקומם שוב בשיר "Mercy" ועל כולם הלהקה שולטת כמו קסם. ואם אני מדבר כבר על קסם, השיר "The Beloved Cry", שאמנם גם גרסתו המקורית הייתה אקוסטית ברובה, בוצע כאן בשלמות ואף יותר מכך. השיר עצמו מרגש מאד והשירה הנקיה שבו רוויה בעדינות, מה עוד שגם בשלב מסוים הקהל הצטרף לשירה ותרם לאווירת ההופעה המיוחדת. לבסוף, בשיר "The Orphaned Land Medley" אנו מקבלים חלקים משבעה שירים שונים של הלהקה אשר בוצעו יחדיו ללא שום מגרעות.
אין עוד להוסיף. כל מה שאני יכול לומר זה שאם תשאלו אותי מה הייתי מעדיף, הופעה אקוסטית של הלהקה או הופעת פגז עם גיטרות, חשמל ואש, הייתי בלי לחשוב אומר תנו לי באקוסטית, זה פשוט מדהים. לא רק שהחוויה היא אלטרנטיבה לכל מה שאנחנו רגילים בשירי המטאל שלנו, אלא שזה יוצר תחושה אינטימית כזו כאילו אתם נמצאים לבד עם הלהקה ויכולים לשיר איתם את השירים וליהנות מהמוזיקה כמו שהיא, בלי הרבה טכניקות וחירטוטים. אתם חייבים את הדיסק, הוא פשוט תענוג!