Ozzy Osbourne – Under Cover

אם מישהו חשב שאוזי, סולן בלאק סאבאת' לשעבר ואחד האבות הרוחניים של המטאל בעולמנו, גדל על מזמורי הלל לשטן, או הקלטות אפלות של נסיך האופל בעצמו, הרי שאלבום הקאברים החדש שלו בא ומוכיח שבבסיסו אוזי הוא בחור אולד פאשיינד, שהושפע מוזיקלית הרבה מאד מהחיפושיות, ומלא מעט להקות הארד רוק אמריקאיות וותיקות.

דיסק קאברים צריך להיות משהו מיוחד כדי שיהיה ראוי להאזנה עצמאית, ואוזי, מלבד התרומה המכובדת של קולו לאיכות הכללית של האלבום, צירף אליו הרכב מכובד ביותר שחלקו ניגן איתו בעבר בהזדמנויות שונות, בראש ובראשונה ניצב הגיטריסט, הפעם לא זאק ווילד הקבוע, כי אם ג'רי קאנטרל, הידוע כגיטריסט להקת Alice In Chains לשעבר ואומן סולו מצליח בזכות עצמו. הבחירה בו די הגיונית, כי ניכר במוזיקה שהוא יוצר שהוא הושפע מאותם אומני רוק אמריקאים שגם אוזי מכבד באלבום הזה, מלבדו מתופף שם מיק בורדין, מלהקת Faith No More לשעבר שכיום עובד עם קאנטרל, והבסיסט הוא כריס וויז, שגם מנגן עם קאנטרל. בקיצור, מדובר פה באוזי ששר עם ההרכב של קאנטרל.

מבחינת השירים, הם נעים בין אמני רוק אמריקאי כמו שציינתי, כאלה כמו Joe Walsh, בשיר "Rocky Mountain Way" ו-Mountain המיתולוגים בשיר "Mississippi Queen", לבין הערצה עמוקה לחיפושיות בשירים כמו "In My Life", אבל בעיקר לג'ון לנון, בשירים כמו "Woman" ו-"Working Class Hero". הביצועים די דומים למקור, ההבדל העיקרי הוא בסאונד המודרני ובשירה של אוזי כמובן, כשבשירים הרגועים יותר ההרכב נותן מידי פעם איזו דחיפת דיסטורשן שמשפרת אותם, אבל בסך הכול הם לא ממש מתפרעים עם החומר, הם יותר מסתמכים על האיכות של השירים, וכמה מהם הם אכן שירי איכות, דוגמת "All The Young Dudes" של Mott The Hoople, שגם זכה לגרסא של ברוס דיקינסון בעבר, או "Sunshine Of Your Love" של Cream המעולים.

לעומת זאת, אוזי גם בוחר לבצע שירים שלא רק גובלים אלא חוצים הקו בבירור לכיוון קאמפ, כמו "Fire" הסהרורי של Arthur Brown, שזכור בעיקר כי בקליפ של השיר הוא לבש כובע שעלה באש… אין הרבה חדש תחת השמש באלבום, אבל למי שאוהב את אוזי, או למי שאוהב שירי רוק עבר קלאסים, יש פה אלבום איכותי, טוב, עם הרבה כבוד לשירי רוק משנות השישים והשבעים, לא לכל אחד, אבל למי שאוהב, זה מומלץ.