Pale Divine – Cemetery Earth

להקת הסטונר\דום Pale Divine מגיעה מפנסילבניה שבארצות הברית, חברים בה גרג דינר הסולן \ גיטריסט \ קלידן והאיש המרכזי בלהקה, דארין מקלוסקי על התופים וג'ון גפני על הבס. הלהקה הוקמה ב-1995 כשדינר ומקולסקי נפגשו והתחילו לעבוד על מה שיהיה הדמו הראשון הראשון של הלהקה. אם לנסות ולתאר את המוזיקה של הלהקה, אז ניתן לומר שחבריה מנגנים דום מטאל מסורתי שמושפע קצת מ-Black Sabbath קצת מ-Pentegram וגם קצת Candlemass, כל זה מתובל במוטיבים של ההבי מטאל המסורתי של Iron Maiden ו-Judas Priest המוקדמים.

ב-2001 יצא ללהקה האלבום Thunder Perfect Mind שזכה לביקורות טובות ולא רק בגלל שהתארח בו אחד מאבות הדום הגדולים ביותר – בובי ליבלינג (הסולן של Pentegram). האלבום הבא, Eternity Revealed, שיצא ב-2004 הופק על ידי כריס קוזלובסקי, מי שגם הפיק ל-Pentegram שני אלבומים. באלבום הזה Pale Divine הקליטו מחדש שירים ישנים שלהם וגם עשו קאבר לשיר "Solitude" של Candlemass.

האלבום החדש של הלהקה יצא בלייבל השבדי I Hate Records, שאחראי על כמה מיציאות הדום המוצלחות של השנים האחרונות, והוא ממשיך בדיוק באותו המקום שבו הלהקה הפסיקה בפעם האחרונה – דום אפל עם מקצב מיד טמפו ומטה פרזות בלאק סבאתיות, מידי פעם העלאת מהירות לקטעים יותר לכיוון Iron Maiden כשלאורך כל האלבום אפשר לשמוע את הנגינה החלקה והאגרסיבית בו זמנית של גרג דינר. הבחור מזכיר לי את העבודה של גרג מקינטוש, איש Paradise Lost, במעברים האיטיים המלאים בווה ווה, רק ש-Pale Divine פחות אווירתיים וממעיטים את השימוש בקלידים לעומת הבריטים.

הם נותנים בראש בקטעים מסוימים, כשדוגמא אחת היא השיר "Fire And Ice", שבנוי על ריף מהיר יותר שהיה מתאים אולי ל-Motorhead, ביחד עם דום שחוזר ל-Pentagram ובשימוש גיטרה עמוסת הוואה-וואה. "Broken Winds" ו-"(I Alone) The Traveller" ממש מזכירים את Maiden במשחקים של הגיטרה מול התופים וההרגשה האפית שמתלווית אליהם. הדמיון ל-Maiden ללא ספק שם, כאשר הוא גם מגיע בדמות הסולואים של דינר, כאלו שמלאים ברגש וטכניקה תמיד גורם שמוסיף המון. אבל הכובד והליכלוך הדומיים בהחלט מפרידים את החומר.

שיר הנושא "Cemetery Earth" הוא יצירה של 11 דקות המבוססת על דום מהפנט, שוב עבודת הגיטרה המעולה של דינר ושפע של אווירה קודרת ומעושנת שמזכירה את Sleep בכמה מהרגעים היפים שלהם. לאחריו יש קטע מעבר שקט עם פסנתר וחוזרים לדום השולט באלבום. לבסוף הוא מסתיים עם "The Conqueror Worm" – שיר דום פסיכדלי מצוין שבסוף גם נותן בראש.

למרות ש-Pale Divine ממשיכים בעצם עד סוף האלבום להציג עבודת ליד מעולה, ישנה חולשה כל שהיא בכך ששאר הכלים – בלבד מבקטעים מסוימים – לא מורגשים מספיק לטעמי. עוד בעיה – שהיא הבעיה הקשה יותר – היא היכולות הקוליות של דינר, שהוא אמנם גיטריסט מוצלח, אך לא ממש מצליח לגעת בך, והמנעד הקולי שלו מוגבל ביותר. אבל למרות זאת – ההפקה נקייה וטובה, הלהקה עושה את הדום שלה כמו שהוא אמור להיעשות, ובגדול ויש פה אחלה אלבום שמומלץ לאנשי הדום.