Pentagram – First Daze Here Too

Pentagram הוקמה בשנת 71' בוודבריד'ג שבארה"ב, והיא להקת נוספת שהשפיעה רבות על המטאל ולא זכתה להצלחה כלכלית או לפרסום גדול. למעשה עברו כמעט 15 שנה מהרגע שהלהקה פעלה כלהקה ועד שסוף-סוף יצא לה אלבום מלא ראשון בשנות ה-70'. אפשר היה להגדיר את Pentagram כאחות הקטנה של Black Sabbath כששתי הלהקות פעלו ביחד והמציאו את הדום אבל Sabbath זכו לחוזה בחברות גדולות כש-Pentagram פספסה את ההזדמנות שלה.

הלהקה כבר הייתה אמורה לחתום בקולומביה, אך לאחר המקרה בו התפוצץ מגבר בחדר החזרות – ובובי ליבלינג, הסולן, קרא למפיק מורי קרוגמן "אידיוט שמפריע לו לעשות את עבודה הטובה ביותר", כתגובה קרוגמן אמר לו שהגישה שלו מסריחה ויצא מהאולפן – התברר לחברי הלהקה אחר כך שקולומביה הכינו כבר חוזה וביטלו אותו בטענה שהלהקה לא מקצועית, מה שגרם לשמועה ש-Judas Priest הוחתמו במקומם, דבר שנשאר בגדר שמועות כי ל-Priest כבר היה חוזה באותה תקופה.

ההזדמנות השנייה הגיעה ב-75' כשפול סטנלי וג'ין סימונס (בשבילכם, חיים ויטץ מחיפה) מ-Kiss השתכנעו לבוא לראות את Pentagram מנגנים, דבר שהוביל לעוד כישלון נחרץ ללהקה כשסטנלי אמר שהם רועשים מדי (לאותה תקופה הם באמת היו כבדים מאוד ובעצם Black Sabbath היו היחידים שעשו את אותו רעש משובח) ואין להם מראה של כוכבי רוק… הלהקה שוב לא הוחתמה. עוד סיפור ידוע הוא שג'ין סימונס רצה לקנות מהלהקה 2 שירים ולרשום בזכויות יוצרים שהשירים שלו, Pentagram אמרו שזה שטויות ושהוא אפילו לא אהב את מה שהוא שמע מהם.

זה מביא אותנו ל-2002, אז יצא החלק הראשון של האוסף First Daze Here שהיה אוסף הוינטג' של הלהקה מאותה תקופה וזכה לביקורות חמות בעולם המטאל. ועכשיו יצא החלק השני של האוסף הכולל 2 דיסקים, הראשון עם 7 הקלטות אולפן מ-76' שעברו מיקס רק ב-86', והשני עם 15 שירים שהוקלטו בחזרות שהתקיימו בין 72' ל-76' והסאונד שלהם נע בין בינוני לזוועתי כשהקול של ליבלינג קצת נעלם מההקלטות האלה. למרות הסאונד הממש גרוע בחצי מהאלבום הזה אי אפשר שלא להבין למה Pentagram נחשבים לאבות הדום והסלאדג' מטאל ביחד עם Black Sabbath.

בזמנו, כשעשיתי את הסקירה על ה-Burning Saviours, ציינתי שההשפעות שלה הן ג'טרו טול, בלאק סבאת', הנדריקס וקצת רוקי אריקסון מהסיקסטיז, אבל מה ששכחתי לציין זה שאת כולם אפשר להכניס בלהקה אחת – Pentagram … את הדיסק הראשון פותח "Wheel Of Fortune" שישר מראה שהלהקה הזאת ידעה לתת בראש כמו שצריך בהארד-רוק מלוכלך וגיטרות צורחות. הקטע הבא הוא קאבר קצת הזוי של "Under My Thumb" של Rolling Stones שנשמע קצת כמו משהו שטרנטינו היה מדביק באחד הסרטים שלו וקצת פחות מתאים ל-Pentagram, אבל השיר עובד טוב אז אין תלונות. בחלק מהשירים כמו "Smoke Screen" המהיר ו-"Teaser" יש קצת מהסליזיות הגרובית בגיטרות שמאפיינת יותר אנשים כמו ג'ימי הנדריקס, ואילו "Much Too Young To Know" סוגר את החלק הראשון מצוין בסולו אולדסקול משובח ביותר.

הקטעים היותר מוצלחים בחלק השני הם "Virgin Death" האפל והדומי מאוד, ו-"Be Forewarned" התיאטרלי מאוד שבו שומעים את ליבלינג מצוין והטקסט כועס ובועט. "Die In Your Sleep" נשמע כאילו הנדריקס עצמו מנגן בו. בחלק מהג'אמים האלה בחדרי חזרות עוברת בי ההרגשה שיש ללהקה מזל גדול שרק מגבר אחד נשרף להם כי הם פשוט מוציאים אש מהכלים שלהם. ב-"Take Me Away" יש סולו ווא-ווא מתחרע ביותר ובשיר "Cat & Mouse" הם ממשיכים בסולואים אכזריים ותיפוף אגרסיבי. האלבום נסגר עם השיר "Show'em How" – ג'אם של 10 דקות שמתחיל שקט והופך לים של פידבקים צורמים ומחרישים. לסיכום, האלבום הוא יותר ממומלץ לאנשי סבאת' וההארד-רוק בכלל, וגם לכל מי שרוצה להשלים חלק קצת אבוד בהיסטוריה של המטאל.