1. When Time Turns Red
  2. In Flames
  3. For The Last Time
  4. The Unbeliever
  5. My Conspiracy
  6. New Age
  7. Frozen Image
  8. 5 More Days
  9. Hope Dies Last
  10. Inferno

את Perzonal War שמעתי לפני שש או שבע שנים לראשונה, והם יצרו ט'ראש עם נגיעות של Metallica. סליחה? אמרתי נגיעות? התכוונתי לחירמונים כבדים כולל הסרת פרטי לבוש, הלהקה פשוט נשמעה כמו העתק של האלבומים המוקדמים של מלכי הט'ראש שירדו מגדולתם, ואם זה נשמע כביקורת שלילית, אז זו ממש לא הכוונה, למרות חוסר המקוריות, כישרון לא חסר לח'ברה הצעירים האלה והם עשו מספר אלבומים טובים מאד.

אלבומם הקודם, Faces, תפס כבר יותר אופי משל עצמו, אמנם קולו של הסולן Metti עדיין נשמע כמו הטפילד לפני שהזדקן, אבל המוזיקה פיתחה כבר את הייחוד שיש ללהקה בוגרת, העובדה שהם גם מוזיקאים טובים וכותבי חומרים טובים אפילו יותר עשתה את התקליט לאחד מאלבומי הט'ראש המודרניים היותר טובים שאני מכיר.

ככל הנראה, משהו לא הספיק להם, שינויי האופי היה חלקי, ולכן נגמרו הנגיעות של Metallica, נותרה עדיין איזו אצבע שובבה במקום אינטימי, אבל נראה כי הם עושים זאת רק מתוך הרגל, הכיוון החדש הוא גס יותר, מלוכלך יותר, אגרסיבי יותר, זה עדיין ט'ראש, אבל יש בו קצת נגיעות הארד קור, סאונד הרבה פחות מלוטש, והשירה רוב הזמן תוקפנית יותר.

בניגוד לניסיון האומלל של Metallica לעשות אלבום מחוספס בצורת St. Anger , Perzonal War מצליחים לעבור את המשוכה בעיקר כי הם עדיין צעירים, עדיין יש להם מספיק לחנים טובים למלא אלבום, והם עדיין ליצור המנון ט'ראש מודרני כמו For The Last Time, עם אחלה ריף, סולן טוב, ובעיקר גרוב אדיר.

שיר הנושא מכיל עוד מהט'ראש המצוין שלהם, Metti לא מצליח לברוח לחלוטין מהדמיון להטפילד הצעיר, אבל בת'כלס? מי מתלונן? די התגעגעתי להטפילד שלא מתבכיין בקול עבה מיידי, Metti מזכיר אותו בימים הטובים של Ride The Lightning ו Master Of Puppets.

אני מניח שהלהקה לעולם לא תצליח לברוח מהשוואות, אבל בסופו של דבר מה שמשנה הוא שהם עושים יופי של מוזיקה, נשמעים מקצועיים ובוגרים, ומצליחים למלא חלל של להקת ענק שנפלה..אהממ..חלל.