Pestilence – Resurrection Macabre

אין ספק שכאשר ההולנדים רוצים לעשות משהו, הם עושים אותו כמו שצריך ועד הסוף – גבינות, סמים, אומנות ומטאל. מאותה מדינה שהביאה לנו את Asphyx, Gorefest, Thanatos ועוד מגיעה גם Pestilence. הלהקה התחילה כלהקת ת'ראש אי שם בתחילת שנות ה-80' עם פריחת הז'אנר, כאשר את עמדת הסולן תפס Martin Van Drunen הוותיק. אחרי 4 אלבומים, שינויי סגנונות מת'ראש לדת' ולבסוף לפרוגרסיב ברוטאלי במיוחד, ב-1994 הלהקה התפרקה.

בשנה שעברה, השריד האחרון מהלהקה המקורית, Patrick Mameli, תפס את עמדת הסולן בנוסף לעובדת היותו גיטריסט, הוא קרא לדגל לבסיסט Tony Choy (מ-Atheist ו-Cynic) – ששיתף פעולה עם Pestilence עוד בשנת 1991 באלבום Testimony Of The Ancients – וחבר למתופף רב הפעלים וסגנונות Peter Wildoer (שניגן ב-Time Requiem ,Old Man's Child, ו-Darkane בין השאר) על מנת לשחרר אלבום אולפן חדש לראשונה מאז 1993 (!) שנקרא Resurrection Macabre. האלבום מגיע אלינו לאחר למעלה משנה של כתיבה והקלטה, והוא שוחרר ע"י חברת Mascot, שלרוב מתמחים בגיטריסטים ווירטואוזים.

כמה מילים לגבי ההוצאה עצמה – ראשית, מבט ראשון על העטיפה יוצר ציפייה רבה מהאלבום: מלך \ שלד אוחז בידיו איזה ארטיפקט הלקוח מסצנה של טומב ריידר על רקע של קטקומבות אפלות. האלבום הופק ע"י Jacob Hansen (אחראי בין השאר על הפקת האלבום של Prey For Nothing הישראלית בין עשרות אלבומים אחרים) אשר דאג להעביר לאוזנינו סאונד עוצמתי, נקי ומדויק. כל כלי נשמע ומגיע לעור התוף שלי כמו מהלומת פטיש או ניסור של מסור שרשרת. לחיצה על כפתור Play ומתחיל כחכוח, Patrick קצת מצונן – שירתו מזכירה את הגראולינג הצרוד והיבש של Martin Van Drunen או של John Tardy מ-Obituary, שונה מאד מזה שהוא מוכר בו באלבומים Testimoney Of The Ancient ו-Spheres. השיר "Devouring Frenzy" נפתח ובעצם מנבא את הבאות: ליריקה העוסקת במוות ואימה מלווה תיפוף אגרסיבי במיוחד רצוף Blast blitz וגיטרות מנסרות.

האלבום מהווה חזרה למקורות עבור הלהקה. אלבומי הדת' שהוציאה Pestilence נמצאים באוסף של כל מטאליסט מושבע יחד עם שורה ארוכה של אלבומי חובה – Cause Of Death, Leprosy וכד'. עם זאת יש באלבום סממנים פרוגרסיביים ואפילו אוונגרדיים רבים הבאים לידי ביטוי בשבירות של מקצבים, שימוש בקלידים, קטעי פריטה קצרים, ריפים ותיפוף מורכב וטכני המקשים לעיתים על ההאזנה. הציפייה עליה כתבתי בתחילה אכן מתממשת, אך לא במלואה. השיר הראשון יוצר בתחילה תפיסה שהאלבום הוא מהאגרסיביים שיצאו ללהקה, ללא התפשרות וללא התחכמות. אך בתור חסיד של פשטות ודברים ישנים ולא מתחכמים (פורד מוסטנג 65, סובארו פשע, גולף 88 וכד') השילוב של אותם סממנים גורע מהאלבום. חסרון נוסף באלבום, המתקשר למורכבות והטכניות הוא הליריקה. כמעט כל שיר נפתח בחזרה על שם השיר, טריק שלטעמי נועד רק כדי להוסיף נפח לשירים השונים לאחר שמרבית האנרגיה וההשקעה הלכה לכיוון המוסיקלי ופחות לנושא הליריקה ומבנה השירים עצמם.

למי שיצא להשיג את המהדורה המיוחדת של האלבום, יקבל גם כמה שירי בונוס. למעשה אלו הקלטות מחדש של שירים מאלבומיהם הקודמים – "Chemo Therapy" מתוך Maleus Maleficarum הת'ראשי, "Out Of Body" מתוך Consuming Impulse ו-"Lost Souls" מתוך Testimony Of The Ancients הקלאסי. אותם ביצועים מחודשים מהווים בונוס מכובד למעריצים. בשיר "Chemo Therapy" הסולן Patrick מציג סגנון שירה "קצת" יותר נקי. אם מאזינים מהסוף להתחלה של האלבום, ניתן לסקור ולעמוד על תהליך ההתפתחות שהלהקה עברה תוך התבססות על סאונד מודרני. אני רק יכול לייחל לימים בהם להקות ת'ראש וותיקות יקליטו מחדש חומרים ישנים ע"מ שהמעריצים יוכלו לשפר את חווית ההאזנה עם סאונד מודרני. ב-"Lost Souls" ניתן להבחין בעיבוד שונה לביצוע המקורי תוך שמירה על הצביון הפשוט של השיר המקורי.

לסיכומו של דבר, Patrick לא נופל ביכולותיו מ-Martin ותופס את עמדת הסולן בצורה מקצועית – הוא מפליא בנביחות צרודות ויבשות וכן בגראולינג ליחתי. Peter Wildoer לא מפסיק להפגיז בתיפוף המבוסס על ניסיון רב עם מספר רב של להקות, וביחד Tony הבסיסט, הם מכינים את הקרקע ומגבים את Patrick תוך שימוש במקצבים מורכבים הנשמעים כאלו הולחנו ע"י חברי להקת Mr. Bungle. זהו אלבום שדורש מספר האזנות על מנת להתחבר אליו אך עם זאת מעביר את המסר באופן חד וברור – "סיימנו לגבן גבינות ולהחביץ שמנת, להוריד באנגים ולגלגל זבל לא חוקי – חזרנו לתת בראש!"