Possessed – Seven Churches (Re-Release)

חברת התקליטים Century Media ממשיכה עם המגמה המבורכת של להוציא מחדש אלבומי מטאל קלאסיים במהדורות משובחות. החברה הוציאה כבר את מיטב האלבומים של כמה מלהקות העבר הגדולות שלה, כמו Tiamat, The Gathering, Grave ו-Unleashed בין השאר, ומלבד אלו התעסקה גם בהוצאה של אלבומי עבר קלאסיים של כמה מלהקות המטאל הגדולות שלא היו חתומות אצלה – אלבומים של להקות כמו Exodus, Death ועכשיו גם Possessed.

מי שלא יודע ומכיר בחשיבותם של Possessed צריך לדעת קודם כל שמדובר באחת הלהקות שהשפיעו ביותר על ז'אנר הדת' מטאל, שגם הבלאק ספג ממנה לא מעט. זה התחיל כמובן עם הדמו Death Metal שיצא ב-1984, בערך במקביל לפעילותה של להקת Mantas, מי שתהפוך לאחר מכן ל-Death ותטבע באופן רשמי את השם של הז'אנר, אבל האלבום הקלאסי והמוכר ביותר של הלהקה הוא Seven Churches המיתולוגי, שיצא ב-1985.

יש לא מעט שמתייחסים אל האלבום כאל אלבום הדת' מטאל האמיתי הראשון שיצא, למרות שברור שמבחינה מוזיקלית הוא עדיין עומד לצד להקות הת'ראש המוקדמות כגון Slayer והחומרים המוקדמים שלה. אין ספק שיכולת הנגינה של חברי הלהקה – שהכניסו לידים מלודים וגם ריפים כתובים היטב לתוך האגרסיה שממנה המוזיקה של הלהקה כמעט ולא יורדת – מרחיקה אותה קצת מהדת' מטאל שאנחנו מכירים כיום, אבל מספיק לשמוע את השירה הגרונית והאימתנית של הבסיסט \ סולן Jeff Becerra כדי להבין מאיפה הגיע הרעיון שהלהקה אחראית להיווצרות ה-Death Metal.

האלבום נפתח עם אינטרו מוזיקלי שמשתמש בקטע הידוע מהאלבום Tubular Bells של Mike Olfield, ששימש כפסקול הסרט מגרש השדים, וזהו גם שמו של השיר שממשיך אותו, "The Exorcist" – מהירות בלתי פוסקת, ריפים אגרסיבים מהירים, והשירה של Becerra, כל זה הופך את האלבום מהר מאד לאחד הדברים הכי תוקפניים שניתן היה לשמוע בתקופה ההיא.

הקישור ל-Venom ברור, מספיק לראות את חברי הלהקה עוטים את חגורות הכדורים והעור כדי להבין מאיפה הגיעה התדמית וגם חלק ניכר מהמוזיקה. גם השירה הצרחנית והשימוש במילים שטניות בהחלט מקשר את הלהקה ל-Venom. ניתן גם להבין למה כל כך פחדו מהם בזמנו, בשנת 1985 לא היו הרבה דברים מעוררי אימה כמו מה שחברי Possessed עשו. שיר הנושא הוא אחד הרגעים הקלאסיים של המטאל הקיצוני המוקדם – שוב ריף כתוב היטב שמוטבע בתוך ים של אגרסיה חסרת מעצורים, שילוב של מה ששמעתם מ-Slayer המוקדמים עם מה שהגיע ב-Scream Bloody Gore של Death, שבתוך זה הלידים המלודים שרחוקים שנות אור ממה שהגיטריסטים של Slayer עשו באלבומים כמו Show No Mercy או Hell Awaits.

אחרון באלבום הוא השיר שככל הנראה הוביל ליצירת הז'אנר – "Death Metal" הוא פחות או יותר הקצה הקיצוני ביותר שהיה למטאל באותה תקופה, כל מה ש-Sodom ו-Desctruction עשו באותה תקופה בגרמניה, רק מגובה בשירה גרונית ועבה יותר, ועם סאונד שבאופן מוזר נשמע מלוטש בהרבה מזה של מרבית הלהקות שפעלו במקביל אליהם. הלהקה המשיכה עם עוד שני אלבומים מלאים ו-EP אחד לפני שהתפרקה, עד לאיחוד חלקי לפני מספר שנים, אבל את רגע השיא שלה ניתן לומר שהיה לה באלבום הזה, הראשון, שאותו יכולים עכשיו כל אותם מוקירי קלאסיקות מטאל להשיג בגרסה שעברה Re-master וכוללת גם את המילים, אריזה מהודרת, וקצת מידע על אותה אגדת מטאל אמריקאית.