Powerwolf – Preachers Of The Night
מה, מה כבר אפשר לחדש בז'אנר הפאוור מטאל?
אז עוד דאבל בס רועם, גיטרות מהירות אך מלודיות, סולן מלודי בעל קול גבוה להפליא, קצת קלידים, קצת דרקונים, מוצה.
אבל לא, Powerwolf מסרבים לקבל את זה, כבר חמישה אלבומים שהם עושים משהו רגיל, אבל קצת אחר. הם עושים את הפאוור שלהם על גבול הגותי, קלידי בארוק אפלים, אימג' של אנשי זאב/כמרים/ערפדים/שקר כל שהוא, ומהירות וכבדות שלא אופיינית לכל מיני דביקים דוגמת Sonata Arctica.
זה עובד, האלבומים המוקדמים שלהם היו טובים, אבל שלושת האחרונים פשוט נראים שעובדים במגמה של שיפור קבוע, כל אלבום קצת יותר טוב מקודמו, ו Preachers Of The Night האחרון הוא פשוט אלבום מטאל מלודי משובח – תהפכו אותו איך שתרצו, תקראו לו איך שתרצו – זה אחלה בחלה מטאל מסורתי.
הלהקה הופתעה לגלות שהאלבום עם יציאתו הפך לאלבום המטאל המוכר ביותר באירופה לפרק זמן מסויים, וגם לגלות שהגיעו למקום גבוה במצעד המכירות הגרמני הכללי, אבל אני חייב לומר שאני לא מופתע כמותם. חבר את התדמית המיוחדת שמזכירה קצת את הקטע של Ghost וכו', תוסיף לזה מטאל מלודי כתוב טוב, עם טקסטים שנונים על סף המצחיקים, תארוז את זה יפה – ויש לך משהו מרענן בסצנת המטאל הגרמני, משהו שאי אפשר לומר שקורה יותר מידי בעשור האחרון.
Amen an Attack הוא דוגמה מושלמת להמנון Powerwolf, מהיר, כבד, מלודי – טקסט משעשע, שירה על גבול האופראית מגובה בקלידים חשוכים, והעיקר – זה פאקינג קליט. שמיעה אחת ואתה מחנטרש על להגיד אמן ולתקוף עד שעות הלילה הקטנות.
Secrets Of The Sacristy זה כבר Helloween קלאסי, רק מגובה בקלידים כנסייתיים אופייניים, וזה גם משחק על הנוסטלגיה שיש לכמעט כל אוהב מטאל מסורתי לתקופה היפה של Helloween, תחבר לזה בתים קליטים ופזמון קליט יותר, ותיפוף רצחני ולא דביק בעליל – ויש לך פאוור מטאל קארי וורסט מתובל ונעים בחיך.
זה ממשיך עם Coleus Sanctus, שוב כבד וגרנדיוזי, קליט ומלודי. אף אחד מהלהקה הוא לא נגן מופת, לא מדובר פה באיזה Michael Weikath ואין פה איזה סולן ברמת Kiske, אבל הם עובדים נכון, מנגנים נכון, ובעיקר – יודעים לכתוב שיר, אולי כדאי שילמדו איזה 500 להקות אחרות את האמנות העדינה והנשכחת הזאת.
מידי פעם הלהקה פורצת לאיזה שורה או שתיים בגרמנית, רומנית או כל שפה שקרית אחרת, בין השאר עם ההמנון הענק Nochnoi Dozor ששואב מהספר/סרט הרוסי Night Watch.
בואו נודה בזה – חיכינו כבר שאיזו להקה תתחיל לכתוב שירים בהשפעות ספרים/סרטים, כמה עוד אפשר לכתוב על דרקונים, נסיכות ודרקונים שמשפדים נסיכות?
תוסיפו לזה קטעים סימפונים קודרים של ממש כמו Last Of The Living Dead ותבינו שיש פה משהו ממש מיוחד, פאוור מטאל, הבי מטאל, מוזיקה גותית, הכול מחובר בשעטנז שפשוט עובד, וכל השאר חראטה. תנו לזה בסוף ב 2 דקות של קולות מסרט אימה משנות הארבעים וכולנו יצאנו מרוצים, טוב?
קיצר, יאללה להאזין ל Powerwolf, למה אתם מחכים?