Pretty Maids – Motherland

Pretty Maids מחזיקים בשם מטופש להפליא, אבל ההרכב הדני הזה איך שהוא ממשיך להנפיק אלבומי הבי מטאל מאז 1981. הם אף פעם לא פרצו ממש לקדמת הבימה כמו הלהקות הבריטיות מאותה תקופה – אבל איך שהוא המשיכו לפעול וזכו להצלחה יחסית במדינות כמו יפן, שבהן לא מעט להקות מלודיות שנשכחו בשאר העולם המשיכו לקצור הצלחה. אלבום הבכורה של ההרכב – Red Hot and Heavy, יצא ב 1984 וכבר יצר את התבנית הייחודית שאפיינה את הלהקה, איפה שהוא בין הבי מטאל מלודי, כבד מאד לפרקים, לבין הארד רוק מלודי מלווה קלידים – כנראה נוסחה לא ברורה מספיק כדי לבלבל הרבה אוהבי מטאל מסורתי שלא ידעו איפה לקטלג את המוזיקה של ההרכב.

ב 1984 יצא מה שמזוהה עד היום כשיר הקלאסי ביותר של הלהקה, Back To Back, שמשלב טקסט על יחידת פשיטה וויקינגית במקצב פאוור מטאל ניאו-קלאסי כבד ומשובח, אבל נראה שמשם והלאה הם לא הצליחו ליצור עוד איזה המנון גדול, וכנראה שהתדמית והסגנון שתפרו להם חברות התקליטים הגדולות עם אלבומים כמו Future World שהגיע אחרי לנצח השמיד את הסיכוי שלהם להיות להקה ענקית באמת. איך שהוא כל כמה שנים אני נתקל באלבום חדש שלהם, ותמיד אני נהנה ממנו. אם זה Spooked שיצא קצת לפני שהתחלתי לכתוב למטאל האמר ישראל, או Anything Worth Doing Is Worth Overdoing שיצא במהלך התקופה. שניהם הרשימו אותי בשילוב של הבי מלודי כתוב טוב, עם הארד רוק מלווה קלידים – שאיכשהוא מצאו את עצמם ביחד באותו אלבום.

Motherland מגיע 3 שנים אחרי עוד אלבום מוצלח – Pandemonium שיצא ב 2010, ומההרכב המקורי נותרו השניים העיקריים בלהקה – הסולן Ronnie Atkins והגיטריסט Ken Hammer – מוזיקלית כל שינוי בהרכב מלבד שני אלו הוא חסר חשיבות, התופים עדיין דאבל בס רועמים מנוגנים היטב, הקלידים מלודים ומלווים – גם אם נוסף להם נופך מודרני יותר שמלווה את ההארד רוק/הבי מטאל המסורתי של הלהקה.

השיר הפותח Mother Of All Lies ממשיך במסורת של טקסטים שנוגעים בפוליטיקה זועמת, על ניצול העולם ע"י בעלי הממון והמנהיגים שמשקרים לטובתם האישית, זה מלווה בלחן הבי כבד וקליט – מהמיטב שהח'ברה האלה יודעים להוציא. יש מעט להקות כל כך וותיקות שממשיכות להנפיק חומרים כל כך טובים 30 שנה אחרי התחלת הדרך – אולי Manowar ו Helloween נמצאות שם, אבל מעטות אחרות – ו Pretty Maids ללא ספק מצליחה להשמע קלאסית בהבי שלה, תוך שימוש בסאונד עדכני. The Iceman הוא אחד השירים הבולטים באלבום, הוא עוסק באחד הרוצחים להשכיר הידועים לשמצה בכל הזמנים – Richard "The Iceman" Kuklinski, מחסל של המאפיה בארה"ב שרצח לפחות 100 אנשים לפני שנעצר ב 1986. זה נפתח בדגימות סאונד מהראיון הידוע שנתן ה Iceman לפני מותו, וממשיך לשיר ששוב משלב כבדות עם מלודיות חזקות.

Sad To See You Suffer זה המנון הארד רוק מהסוג שרק מי שמכיר את הלהקה יוכל לצפות לו אחרי כמה שירים כבדים יותר כמו אלו שבאו לפני. הארד רוק שנות השמונים, קליל וקליט, עשוי למופת – שרמת ההנאה שלכם ממנו תלויה גם בקשר שלכם לסגנון וגם בעד כמה אתם לא חייבים את האלבום שלכם כבד בלבד.

זה ממשיך באופן הזה, רוב החומרים כבדים למדי ללהקה, רוב שורשי ההארד רוק הכמעט גלאמים של שנות השמונים ננטשו לטובת הבי מטאל מהוקצע, והתוצאה לא פחות ממעולה. כנראה שגם אחרי 30 שנה, עם גיטריסט מעולה שיודע לכתוב, סולן עם קול חזק ושירים שכתובים פשוט ומדוייק, זה כל מה שצריך כדי לייצר הבי מטאל טוב מהסוג שכבר עושים כל כך מעט כמוהו.
ֻ