Prey for Nothing – Against all Good and Evil

והנה בניגוד לרוב סיפורי המטאל בעלי הסוף העגום בארץ, ובניגוד לכל תחזית פסימית, Prey For Nothing (להלן PFN) מוציאים את אלבומם השני והם עדיין פה. יש נגנים יפים מהם, יש מוסיקאים רועשים מהם אבל ללא ספק מדובר באחד הרכבי המטאל האינטליגנטיים שידעה ארצנו. אז בחן אופייני וביכולת לשלב מלודיות עם תחכום ופרוגרסיביות מובהקת של Death Metal הם חוזרים באלבומם השני, 3 שנים אחרי אלבום הבכורה שלהם, וכשהם חתומים תחת הלייבל הוותיק Massacre שהפך לביתם החדש לאחר שחתמו בו בשנה שעברה. למי שעוד לא זכה להכיר, PFN הם מין להקת-על מקומית שכמו החומר שהיא מנגנת, מגיעה מקצוות שונים של Death Metal ו Progressive Metal. הלהקה שבנויה מיותם " Defiler" אבני שמוכר בעיקר מהעבודה שלו כצווחן בלהקותMetricide ו-Abed זכרונה לברכה וגם ככתב במגזין זה. טל בכר שהיה נגן סשן של Orphaned Land ובהרבה להקות ובמקביל מנגן בלהקת Viperess, וחברים לשעבר ב Damnnation ז"ל, הגיטריסט יניב עבודי, הבסיסט הוירטואוז אמיר סולומון על הבס ויפתח לוי על התופים.

אז כנגד כל הסיכויים, כשהם חמושים בז'אנר קצת קשה לעיכול, ואחרי מחווה מוצלחת ל Death שבה השתתפו בסוף השנה שעברה, והוכיחו למי שלא מאזין ללהקה למה הם בין חבורות הנגנים היותר מוכשרות בסצנה, PFN באלבומם השני מרגישים כאילו לא נעלמו מהמפה, וממשיכים בגדול באותו קו של האלבום הראשון – שירים נותנים בראש אך בנויים היטב ומלודיים להפליא. האלבום נפתח ב Treachery העוסק, כשמו הוא, בבוגדנות, ומתפתח לו מפריטה שקטה עם ליד מעומעם אל מפלצת של ממש. השירמובל ע"י שירתו של Defiler ששר, כאילו מקריין את הטקסטים הזועמים אך המאתגרים, והמשלים שלו אודות אותה תכונה אנושית נאלחה. השיר ממשיך את המסורת מהאלבום הראשון שגם הוא נפתח בשיר אודות תכונה אנושית אחרת – פחדנות.

השיר השני My Final Relapse שגם היה הסינגל הראשון שיצא מן האלבום ולווה בקליפ, נשמע כבר ממש כמו שיר PFN קלאסי על כל המשתמע בכך – מעברים מדוקדקים, פזמון מדבק וסולואים שבונים אותו לאורכו וכמובן שאגות מכל הסוגים, שמגיעות לשיא של ממש לקראת הסוף ועולות לגבהים בין 3:45 ל 3:50 ונותנות קתרזיס מצוין לשיר. Unmake You מעבר לכותרת מצוינת לשיר, הוא השיר הכי Death Melodic באלבום, ומרגיש ממש כמו שילוב מוצלח בין הרגעים היותר מוצלחים של ענקיות ז'אנר כגון Dismember, Hypocrisy ו Arch Enemy לבין המוזיקה של הלהקה. מיד לאחריו מתחיל לו Buried By The Light שמוקדש לתל-אביבים הרקובים יותר, למי שחשיבות עצמית אופפת אותו ולכל מי ששקע בשתן של עצמו ונכתב בעזרתו של וידי דולב מלהקת Of Marble's Black. שיר זה היה השיר הראשון שיצא מהאלבום החדש ובעיני הוא אחד הלהיטים היותר טובים של הלהקה שלצד My Final Relapse הם השירים הכי קליטים באלבום.

Chekhov's Gun הוא אחד הסיפורים היותר מעניינים באלבום. השיר, שנכתב על ידי יותם ורוני חברתו על המקרה המצמרר של רוז פיזאם, והוא הסינגל השני מהאלבום שגם כן זכה לקליפ אחד הטובים שנעשו כאן. השיר הוא חץ מאשים מהדהד כלפי כל המין האנושי שמתעלם מהסימנים הברורים מראש, מ"אקדחי צ'כוב" הנמצאים ביננו למקרים הנוראיים הללו שנמצאים לנו מול העיניים ולעתים אנו מבינים את הטרגדיות הללו מאוחר מדי. שני השורות המסיימות את השיר מסובבת את הסכין בלב עד הסוף: "Innocent children lured by their parents, like prey taking bait And justice is coming, as always, a little too late"

ממשיכים אל Deciphering the Signal שכבר נשמע יותר כשיר Power בזכות החיזוק בדמות השירה של יפתח המתופף בפזמון המלודי המדבק שהזכיר לי את השיר Never to Play the Servant של להקת הPower-Thrash האמריקאית Shatter Messiah והוא אחד השירים הכי אהובים עלי באלבום. הקטע האינסטרומנטלי Axis Mundi ממש הזכיר לי את הרגעים היותר יפים של Arch Enemy ונותן אתנחתא מסוימת לקראת ה Death-Thrash המפלצתי של Homemade Holocaust, אולי השיר הטוב ביותר באלבום ואחד הכבדים שבו, שבו אנחנו מקבלים תזכורת למי שהספיק לשכוח שPFN כבדים ורוצחים בדיוק כמו שהם פרוגרסיבים ומלודיים. Turning Shears to Swords שמבוסס כפרפראזה על המשפט "וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות" מתוך אחד מנבואותיו של ישיעיהו הנביא. זה עוד ממתק מלודי עם קטע שירה יפהפה נוסף של יפתח המתופף. Technocrat בעיני הוא השיר החלש באלבום, ושיר PFN סטנדרטי אך בלי שום ערך נוסף שנשאר אצלי.

אנחנו בשלושת השירים האחרונים, כששיר אחת עשרה, Spiritual Guillotine הוא עוד להיט פוטנציאלי ושיר שכל מי שהיה באחת ההופעות האחרונות של הלהקה בטוח זכה לשמוע אותו. השירים שסוגרים את האלבום ונושאים את שמו – Against All Good ו Against All Evil כשמם הם, כל אחד נושא אופי שונה; הראשון ממתק פרוגרסיבי והשיר השני הכי ארוך באלבום שמכיל מצווחות ועד לשירה נקייה וגיטרות אקוסטיות, והשני, "הרשע" מכסח שמכיל את הגראולים הכי נמוכים שנשמעים באלבום, שעטופים בחטיבת קצב הדוקה ורזה, וסוגרים את האלבום באותה גיטרה אקוסטית שנשמעת ב Against All Good.

לסיכומו של דבר, האלבום השני לא נופל בשום צורה מאלבום הבכורה שלהם ואף מתעלה עליו במקומות מסוימים. ולמרות שמדובר ביצירה לא קלה לעיכול, ואף תובענית לעתים, בעיני PFN הם הדבר הכי קרוב היום ל Melodic Death Metal אמיתי, ובעולם שבו רוב הלהקות בז'אנר או התמסחרו טוטאלית או שסתם איבדו כל טיפה של חן, זה חתיכת הישג. אם יש לכם סבלנות, למטאל טיפה יותר מורכב אך נשכני ואתם מחפשים מטאל שנותן חשיבות לטקסטים שעומדים מאחוריו ולנגינה וירטואוזית והדוקה באותה מידה. מחכה לכם אלבום נהדר ומסע מוזיקלי בלתי נשכח.