Prototype – Trinty

הפעם בחרתי ללכת על השונה מהמקובל. לא עוד דת' מלודי משבדיה או דת' מטאל כבד מפולין, הפעם נלך לקצה השני, כביכול, של המתרס- המטאל היותר רך, היותר מקורב מבחינה רעיונית למוזיקת הזרם המרכזי. אך לא לזה ציפיתי ששמעתי את פרוטוטייפ- להקה שנעה על הצד הרך של המטאל בקלילות, בלי ביטול ההשפעות היותר כבדות שלהם שמקבלות ביטוי גם במוזיקה.

פרוטוטייפ היו ידועים ב1993 בשם פסייקוסיס ושיחררו דמו בחברת תקליטים שנעלמה מן העולם. אז שינו שמם לפרוטוטייפ והוציאו תקליט קצר-נגן בשם "קלונד" – משוכפל. הדבר רק היה צעד לפני אלבום הבכורה שיצא בשנת 2002, כמעט 9 שנים של גיבוש מוזיקלי, לקראת שבירת דרך צנועה בעולם ההבי-מטאל.

הלהקה מונהגת על ידי סולן גיטריסט העונה לשם וינס, צרפתי במקור שערק לארצות הברית ויחד עם חברים צ'כים את הלהקה הזאת, פרוטוטייפ – ובמה האלבום הזה, "טרינטי" שמו (משמעות המילה "השילוש הקדוש" מן הנצרות) – מכל אלבום אחר? ובכן, אנסה להתריס ולהרגיז בביקורת כמה מטלאיסטים ותיקים ואומר שישב באלבום הזה לחנים המזכירים את התקופה המאוחרת של דת' וקונטרול דינייד, ביחוד בתיפוף הפלאי המזכיר מאד את להקת הפרוגרסיב רוק "ראש" (כמה חבל שהמתופף הזה כבר למנגן איתם בפרוטוטייפ, והמתופף של להקת הפאוור האמריקאית "קריסטל אייס" שהיה בעברו מתופף בהרכב הזה, מחליף שוב את מקומו), העמיסו על זה את הקונספציה חדורת הכעס כלפי המערכת של מטאליקה, בעיקר בתקופת ג'אסטיס, עם ריפים מורכבים וחילופי קצב, דשנו את הכל בסאונד קר וסטרילי, אך עדנו את המוזיקה בהשפעות חזקות של דרים תיאטר, ותנו לסולן שירה המזכירה למעשה שירת פאנק-רוק-פופ קלילה ודי מונוטונית יחסית לשירה נקייה.
התוצאה של פרוטוטייפ הוא אלבום טכני, מבלבל, קשה לעיכול וקל במיוחד בו זמנית.

הגיטרות נשמעות קרות ומנוכרות אל החומר, הדיסטורשן שלהם מזכיר לא פעם את האפקטים של דת' באלבום האחרון "סאונד אוף פרסרבנס", וכמו כן התיפוף מדביק באופן הוגן את היכולת המדהימה של קריסטי. גם הבס נותנת עבודה איכותית ומיוחדת- מה שמרחיק את פרוטוטייפ מהגדרתם כלהקת הבי ספיד מטאל סטנדרטית.

אך מצד שני, השימוש המרובה בגיטרות נקיות ללא דיסטורשן, שירה נקייה נעימה לאוזן ולא "משוגעת", קרה וללא רגש רב, פשוטה וישירה- מביאה יחד תוצאה חצי סינטטית של להקת פרוגרסיב ספיד מטאל, עם השפעות גדולות ממוזיקת הדת' מטאל המאוחרת של פלורידה, אבל רחוק מרחק גדול מדת' מטאל, בתוכן ובגישה.

בעוד דת' ואוביטוארי מביאות גישה זועמת ומלאת שנאה על מערכות חברתיות כמו מערכת המשפט, הממשלה או הדת, ומטאליקה ומגה-דת' עוקצים בשנינות באלבומיהם המוקדמים את המערכות האלה, פרוטוטייפ באים בגישה אחרת, מטאפורית וסלחנית, כאילו באה לנחם את המין האנושי מהטעות שהוא עשה יותר מאשר לירוק שנאתו עליה. זהו רעיון שמגיע לידי ביטוי לדעתי לכל אורך המוזיקה של פרוטוטייפ, שלהבדיל ממה שאני התרגלתי אליו בלהקות מטאל, פרוטוטייפ מסורסים מאמביציה וכעס. הדבר אינו גורע מהם כפי שהוא מעמיד להקות הבי מטאל במקום מדשדש ללא התקדמות או להקות דת' מלודי באזורים לא רצויים- אלא חוסר האמביציה של פרוטוטייפ (שלפי דעתי הוסרה כמעט בכוונה, כדי ליצור אלבום קר ומנכר- ולידי הוכחה יש ללהקה קאברים משובחים ומלאי אנרגיה ועוצמה ללהיטים של מטאליקה, טסטאמנט, מטאל צ'רץ', קינג דאימונד, איירון מיידן וג'ודאס פריסט) נשמע למעשה טוב אצל הלהקה. לוינס שלקח על עצמו את תפקיד הסולן שומעים שיש כשרון מעבר לנגינה וירטואזית על הגיטרה, אבל הוא בכוונה שומר את המשפטים שלו מתונים שנשברים רק לקראת הסיום שלהם- ניתן לומר שהוא מעניק שירה ת'ראשית בגרסה צלולה ונקייה, רגועה ונערית. אין אני מתכוון לומר שפרוטוטייפ חלשה בעוצמת החיים שלה, להפך, המוזיקה מלאת אנרגיה משלה, זורמת ומחייכת למאזין מן חיוך חצי חמוץ מפאת הטקסט המביע אכזבה המלווה במן תחושת סלחנות ממוסד הדת הנוצרי באשר הוא על כל צדדיו.

המוזיקה נוטה הרבה פעמים מהבי או פאוור מטאל לת'ראש מיושן במוסרת מטאליקה (שהשפיעה המון על ההרכב הזה לפי אוזני) ומטיילת ברחבי גבולות פרוגרסיבים של נגינה, פרוטוטייפ מעניקים מוזיקה אינטילגנטית, שניתן להבינה בפעם הראשונה של השמיעה, ועם זאת למצוא ניואנסים חדשים עם כל שמיעה.
האלבום נפתח עם השיר הפחות או יותר קצבי שלהם, "לחיות בשקר" שלא מייצג את שיא הלהקה, למרות שהשיר נבחר לייצג אותם בשני אוספים שונים כבר של מחתרת המטאל של קליפורניה, ממנה הם באים. המוזיקה באה פה על פשטותה היחסית לאלבום, תופים אולטרא-מרשימים, דואט גיטרות מרהיב, נעימת בס מבריקה ושירה נקייה ומעודנת ככל המוזיקה המאתגרת של פרוטוטייפ, במיוחד לאוזני מטאליסטים אשר התרגלו לשמוע דת' מטאל מגורגר ומלוכלך, ואינם מוכנים לדבר מה כה נקי כמו פרוטוטייפ.

מעריצי דרים תיאטר ימצאו פה בית חם (למרות שיש הבדל מהותי בין הלהקות, כפי שניתן להשוות בערך בין איירון מיידן לוואצ'טאוור) ומעריכי מוזיקה בכלל, שלא מפריעה להם הרגיעה שלא נובעת ממלנכוליה, אלא פשוט מחיות קלילה ונטולת כעס על העולם, רק ביקורת קרה המלווה בגיטרה אקוסטית לפרקים, ומטאל בעיקרו.

שירים מומלצים הם שיר הנושא הקצבי והסוחף, השיר "טהור" אשר עובד על אותה מתכונת, "המת מיריחו" המראה את רמת הנגינה הכללית של הלהקה והשיר "על ידי בריזה" שמהווה את האנדוקטה היותר כבדה ות'ראשית יחסית.