Psykup – We Love You All
- Color Me Blood Red
- Birdy
- My Toy, My Satan
- Choice of Modern Men, The
- Retroaction
- Here Come The Waves
חובבי הרכבים כגון Dillinger Escape Plan, Tomahawk ואפילו Incubus שימו לב: יש הרכב חדש-ישן בשוק, והוא דורש את תשומת ליבכם. קוראים לחבורה המאד מופרעת הזו Psykup, והם יעיפו לכם את שביבי המוח שעוד נשארו לכם, אם אהבתם את ההרכבים הנ"ל. מדובר בחמישייה מוכשרת במיוחד, חולנית במידה, עם חוש הומור שחור משחור, והמון כישרון. אבל באמת המון. כמה המון אתם שואלים? ובכן, שישה שירים באלבום, כשרק אחד יורד משמונה דקות, ורובם באזור העשר דקות של מטאל קיצוני ומתוחכם.
בניגוד להרכב כמו Dillinger Escape Plan, שנשמע לפעמים מלוכלך מדי או קיצוני מדי, Psykup שומרים על איזון נכון ומדויק בין הקיצוניות לקוהרנטיות, עד כמה שאפשר להישאר קוהרטני בתוך הז'אנר הקיצוני שהם בחרו לנגן – דמיינו לכם את הסאונד הנקי מאד והמהוקצע של s.c.i.e.n.c.e. של Incubus, כשהוא פוגש את ההומור של מייק פאטון והאנרגיות של Strapping Young Lad, עם קצת נגיעות של Primus וטקסטים שלפעמים מזכירים את המילים העצובות של ליין סטיילי. כל זה מוגש לכם חם, בתוך עטיפה פשוטה אך מדהימה, עם קצת נגיעות פיוז'ן ופופ, במינון מזערי מאד.
We Love You All הוא האלבום השלישי של Psykup, הרכב שקיים מאז 1995. אלבום הבכורה שלהם מ-2002 סימן אותם בתור הבטחה בתחום האקסטרים מטאל, אלבומם השני היה עוד צעד בדרך להיות הרכב בולט, והאלבום הנוכחי יכול להציב אותם בשורה אחת עם כמה הרכבים מובילים ובולטים, כשהמאפיין הבולט ביותר שמבדיל אותם מרוב הרכבי האקסטרים מטאל האחרים הוא עבודת הסאונד הנקייה שהם בחרו להציב בפרונט של האלבום. הסאונד משחק תפקיד לא פחות משמעותי מהתיפוף החולני והנפלא של Brice, או עבודת הקולות המתואמת להפליא של Ju ו-Milka.
היחצ"נים של Psykup מגדירים את המוזיקה של ההרכב כסרטים קצרים שיכלו להיות עבודות הבימוי של במאים יוצאי דופן כגון טרי גיליאם או טקס אייברי (האיש שאחראי על היצירות היותר טובות של סרטוני ה-"לוני טונס", אלה עם האלימות וההומור הפרוע במיוחד). אין הגדרה טובה יותר שמצליחה לקלוע לתיאור המוזיקה של Psykup, מאשר זו, ולמעשה, אין הרבה יותר מה לומר על האלבום הנפלא הזה חוץ ממה שנאמר ע"י אותם יחצ"נים מושחזים. שבו והאזינו ליצירה המורכבת הזו שנקראת We Love You All. אני לא בטוח שחברי ההרכב באמת יכולים להצהיר שהם אוהבים את כולנו, אחרת הם בחיים לא היו משחררים אלבום כזה מופרע, אבל אין ספק שלרגעים הרבים בהם אנחנו מוצאים עצמנו מתוסכלים מהמצב הסובב אותנו, ולא יודעים אם לצחוק או לבכות, זה האלבום שנרצה לשמוע.