1. Land Of Information
  2. Kingdom Of Solace
  3. Star Men
  4. A World Divided
  5. Nemesis
  6. Contingent - Part I: The Campaign
  7. 20 Second Century
  8. Obsession
  9. Heir Apparent
  10. Contingent - Part II: The Hammer of Remnant
  11. Under Restraint
  12. The Tides That Won't Change
  13. Symphony of Tears

זהו אלבומם החמישי של Pyramaze, להקה שהליין-אפ שלה אפוף במיסתורין של תחנה מרכזית של עיר שמעולם לא הייתם בה. זה מרגיש כאילו הרבה אנשים עברו פה, ולא בטוח שכולם יודעים לאן הם נוסעים מכאן. Pyramaze היא להקת Power Metal מדנמרק שהוקמה על ידי Morten Gade Sørensen על התופים וחבריו Niels Kvist על הבס ו-Michael Kammeyer על הגיטרה. הם חברו ל-Lance King, אחד מזמרי ה-Power Metal המודרניים היותר מקושרים, מי שהיה חלק אינטגרלי מחברת התקליטים האמריקאית Nightmare Records שהחזיקה את שוק ה-Power האמריקאי על הרגליים. אחרי ש-King פוטר מהפירמה ב-2006 Kammeyer ביקש מ-Matt Barlow – סולנה האגדי של Iced Earth שפרש לגמלאות ב-2003 והתגייס למשטרת פלורידה – לחבור אל הלהקה לפחות לעבודת אולפן. Barlow שכנראה קצת מיצה את לעבוד כפקיד משטרתי הצטרף אל המציאה, והוציא עם החבורה אלבום נהדר, אלבומם השלישי Immortal ב-2008.

אבל עם שובו לעניין החליט John Schaffer שם ב-Iced Earth להציע ל-Barlow לחזור, כי אם כבר הוא חזר לעסקי המוסיקה, אז מוטב שישוב הביתה – והם קבעו דיל ו-Barlow עזב את Pyramaze. אבל בלי לומר נואש, החבורה מצאה סולן חלופי בדמותו של Urban breed (נו, ככה הוא קורא לעצמו, אל תהיו קשים איתו, אני קורא לעצמי Defiler אחרי הכול). זה גם לא החזיק הרבה זמן – אבל אחרי המון טלטלה, שהביאה לעזיבתם של Kammeyer ו-Kvist מהלהקה, חברו אליהם אנשים אחרים להרכב. על עמדת השירה נעמד Terje Harøy והוכיח שהוא עושה עבודה נהדרת. הגיטריסט שעזב הוחלף בלא פחות מ-Jacob Hansen, מלך הסאונד וסולן/גיטריסט Invocator ו-Anubis Gate בין היתר. כעת שההרכב הושלם הלהקה שיחררה אלבום לפני שנתיים שנקרא Disciples of the Sun והוא היה ממש מגניב – ועכשיו מוציאה את אלבומה החדש – Contingent.

Contingent הוא סיפור פוסט-אפוקליפטי על משלחת חלל ששבה לעולמם אחרי שנים רבות ומוצאת אותו תחת שלטון טוטליטרי בו אסור להביע את דעתך, הסביבה הושמדה לטובת הקונסטרקטים המכוערים של המין האנושי – ובכללי – הכול די דיסטופי ומבאס. פה, השורדים חוברים אל המחתרת ובגדול מביאים גאולה למצב המחורבן שנקלעו אליו.

כסיפור – האלבום עובד רק חצי כוח. מוסיקת מטאל בעשורים האחרונים כמעט תמיד מתעסקת בסיפורי המד"ב הכמעט פנטסטיים האלה וכל אחד שחושב שהוא כותב את יצירת המופת המד"בית בצורת אלבום קונספט מרתק מגלה די מהר שהוא שוחה בז'אנר שעמוס באלבומים כאלה בלי סוף. אבל גם אם הסיפור בנאלי צפוי ולא הולך לשום מקום מעניין מבחינת טקסט – המוסיקה של Contingent היא פשוט מצוינת. מדובר באחד מאלבומי ה-Power Metal הנושקים לקצת Progressive מבלי באמת ליפול פנימה וללכת לאיבוד בו הכי טובים שיצאו לנו בשנת 2017 – שגילתה לנו כמה אלבומים מעולים בז'אנר החבוט שחשבנו שמת מעייפות והוכיח שיש לו עוד הרבה מה לתת.

האלבום נפתח עם השיר המצוין Land Of Information עם קלידים מקפיצים וגיטרות מצוינות – וקולו של Harøy פשוט קולע בול. הוא כעוס, מלודי ומרשים ולמרות שהוא גם מעט קלישאתי הוא עדיין נותן בראש. הסולואים בעיקר שייכים לקלידן Jonah Weingarten ובקושי מבקרים את עמדת הגיטרות – אבל הריפים עצמם מחזיקים את השיר נהדר, עם פזמון כובש ואיכותי. הלהקה צוללת יותר עמוק למחוזות ה-Symphonic Metal עם השיר העוקב, Kingdom Of Solace, שנשען על גרוב מגניב שבעצם באמת פותח את האפיזודת חלל הגדולה של האלבום.

האלבום ממשיך עם Star Men הבומבסטי והגדול, דרך ההתחלה הנוגה והמצוינת של A World Divide וההשתוללות העוקבת אחריה – כנראה אחד מהשירים הטובים באלבום אם לא הטוב ביניהם ו-Nemesis שמגיע ישר אחריהם מוכיח שעוד נשאר ללהקה הרבה כוח גם 15 שנים פלוס אל תוך הביזניס. אחרי פתיח קצר שמכריז על מערכה מס' 2 של האלבום – אנחנו נכנסים עם 20 Second Century הבועט – אבל ישר אחריו המתח קצת מתפוגג. Obssession בעל פזמון חלש לדעתי, ולמרות שההתחלה של Heir Apparent מעולה, הוא קצת הולך לאיבוד עם הבתים. דווקא לאחר הפתיח שמבשר על מערכה 3 אנחנו קצת חוזרים לעניינים – אבל גם פה מרגישים שהדברים ביותר היו בהתחלה.

השיר האחרון, Symphony Of Tears הוא אולי היחיד שבאמת נותן תחרות לכל ההפצצה החזקה של תחילת האלבום, עם ריף מצוין פרי העט של Hansen, והשירה המרגשת של Harøy מעפילה לנקודות שיא מצוינות עם פזמון שקשה להתנגד אליו.

למרות שקשה לומר ש-Pyramaze היא להקת Progressive Metal קבל עם ועדה, היא בהחלט להקת Power Metal אינטילגנטית ומבלי להישאר במהירויות גבוהות ועם דאבל-בס או שירת פאלצט ככלי שרת קבוע. הם משמרים את העוצמה המוסיקלית עם עבודת גיטרה לא מורכבת אבל מלודית וכובשת, עם עיבודים ווקאלים פשוטים וקליטים ועם ריצוף של קלידים שמחזיק את כל האלבום יחדיו, לעתים יותר מסיח דעת מאשר תורם – אבל תמיד בולט ומעגן את הלהקה במקום מוסיקלי מצוין.
בקצרה, זה לא חזק כמו Immortal, אבל זהו אלבום Power / Prog Metal מגניב לגמרי – במיוחד למי שלא יכול לשבוע מהז'אנר ומחפש את הנקודות הבולטות של השנה. הוא מופק טוב, כתוב טוב, והוא פשוט אלבום טוב. הוא לא ימיר חובב Post Hardcore לצד הזה של המפה המטאלית – אבל הוא כן יחזק את חובבי הז'אנר בעוד אלבום מעולה של שנה שנראית כאחת ממש מוצלחת לכלל הז'אנר.