Queensrÿche – Queensrÿche

Queensrÿche – למי שלא מכיר, קיימים כבר משנות ה 80 המוקדמות, במשך 30 שנה הלהקה הוציאה אין ספור אלבומים, סינגלים, אוספים וכד', היא גם עברה אין ספור שינויים בהרכב כאשר השינוי המהותי ביותר היה החלפתו של הסולן המקורי Geoff Tate ב Todd La Torre יוצא Crimson Glory.

השינוי לווה בבאז תקשורתי נרחב במיוחד לאור הרקע והנסיבות לעזיבתו של Tate, לזה לא אתייחס בכתבה אך אציין כי הפיצול הביא להקמת שתי להקות הנושאות את אותו שם, אחת שבה נותרו 3 מחברי ההרכב המקורי, והשנייה בהנהגתו של הסולן המקורי Tate בלבד.

חשוב לציין שהלהקה בשנותיה הראשונות הוציאה כמה מאלבומי המופת של המטאל, כאשר החשוב מכולם הינו Operation: Mindcrime מ 1988, אלבום שנחשב ליצירת מופת ואף קיבל סקירות חיוביות באתרי ז'אנרים שלא מתחום המטאל בהכרח. עם השנים הלהקה דעכה והחלה לנטות או לצלוע לכיוונים יותר ניסיוניים מה שהביא לנפילות נוראיות דוגמת Q2K או Tribe ולאחרונה גם American soldier, אלבום שלדעתי וגם לדעת כותבים אחרים במגזינים השונים פשוט היו גרועים מבחינת הסאונד, הכתיבה והמוסיקה, והנפיקו יצירה משעממת הרחוקה מיליון שנות אור ממה שהם עשו 10 ו 20 שנה לפני כן.

עם השינוי בהרכב הגיע גם השינוי המבורך בסגנון המוסיקלי או יותר נכון חזרה למקורות – פאוור מטאל אמריקאי קלאסי עם נגיעות פרוג ואולי גם קצת גראנג', פשוט אלבום מטאל ולא איזה משהו מוזר שלא נופל תחת אף הגדרה.

אז מה יש לנו כאן? האלבום יצא בחברת Century media ומכיל 11 שירים קצרים באורכם אשר רובם נכתבו ע"י מתופף הלהקה ומי שמנהיג אותה כיום – המתופף Scott Rockenfield' כשגם גם שאר חברי הלהקה תרמו את חלקם ואף הסולן החדש לא נשאר בצד ותרם מניסיונו רב השנים.

קטע אינטרו קצר פותח את האלבום ומוביל לקטע הראשון Where Dreams Go to Die. התחלה קצת מאכזבת – הקטע מתחיל עם ריף מטאלי ותיפוף מתגבר אבל השיר מתפתח בצורה רגועה המלווה בפריטה, כאן חשוב לציין כי La torre מפתיע ברמת הדיוק והדמיון לקולו הייחודי של Tate בימי השיא שלו, אבל לא לדאוג, השיר מקבל מפנה באמצע והשיר מקבל את הגוון לו חיכיתי, ריף מטאלי ולא פריטה רגועה ומרדימה, תיפוף המבוסס על עבודת מצילות וכמובן סולו מתמשך כשהשפעות הפרוג ניכרות לכל אורכו. Spore ממשיך בקו הפרוגרסיבי אך למרות המלודיה הנעימה השילוב לא עובד ונוצר שיר עמוס ומייגע.

In This Light מזכיר מאוד את Breaking the Silence הקלאסי. בלדה מטאלית דרמטית, קטע שעובד היטב ומחזיר אותי 25 אחורה כששמעתי לראשונה את Operation: Mindcrime. השיא באלבום מבחינתי מגיע עם Redemption שגם זכה לקליפ. סוף סוף שיר קלאסי וחזרה למקורות שכל כך חיכיתי – שחזור של ההנאה מההאזנה שחוויתי פעם. קטע עם גוונים רוקיים אבל עדיין עם ביצים. חשוב לי לציין לחיוב גם את fallout שלא בכדי זכה גם לקליפ, הקטע הזה גם הוא מטאלי וגם מתנגן בקצת מהיר יותר בנגינה.

לסיכום, לא מדובר בעוד אלבום קלאסי או חזרה מלאה למקורות למרות הבלחות בכמה קטעים. האלבום בפני עצמו טוב מבחינת הביצוע בנגינה ובשירה – La torre מפתיע ביכולותיו, הוא עומד בכבוד בביצועיו של Tate אבל לא מנסה לחקות אותו, פשוט מבצע באופן מקביל אך עדיין עם יחוד משלו. אבל עדיין, משהו שם לא עובד ואני לא מצליח להצביע בדיוק על מה. היו לי כמה וויכוחים לגבי איכותו של האלבום אבל עמדתי הסופית היא – מדובר באלבום טוב, נעים להאזנה אבל ממש לא העיף לי את הגבות, מקסימום יצר בהן נפיחה קלה.