Rage – 21

ספרתי 20 אלבומים (מתוכם 1 הוא סוג של אוסף) הפרושים על פני 26 שנים!! Rage הגרמנים מוציאים את אלבומם ה 20 במספר ששמו "21". ההרכב אשר ידע לא מעט תהפוכות התייצב שוב עם הצטרפותו של André Hilgers ב 2008 לאחר עזיבתו המתוקשרת וההזויה של Mike Terrana. למי שלא יודע, Rage עובדים משנת 1986 (תחת השם הזה) ועושים שילוב של Power metal עם הרבה סממנים פרוגרסיביים ושילוב של Speed metal גרמני קלאסי בדומה ללהקות דומות שפרחו בשנות ה 80 – Helloween או Grave digger. לב הלהקה הוא ללא ספק הסולן והבסיסט Peter "Peavy" Wagner יחד עם הגיטריסט הרוסי Victor Smolski. ההרכב שמוציא בקצב של אחד לשנה או שנתיים אלבום, מצליח כל פעם מחדש להפתיע ולהדהים אותי, הם עדיין לא משעממים וכל שיר בכל אלבום פשוט יושב היטב ונשאר להדהד באוזניים שלי גם בימים שאחרי ההאזנה הראשונה. 21 שיוצא ב Nuclear blast מכיל 11 שירים אשר הופקו ע"י Smolski יחד עם Charlie bauerfeind (עבד בין השאר עם Angra, Blind Guardian, Helloween, Primal Fear, HammerFall and Saxon) ועוצב ע"י Felipe machado franco (עיצב את עטיפות של Blind guardian, Rhapsody ועוד רבים).

האלבום נפתח עם אינטרו קצר המתרחש בקזינו אשר מתחבר לשיר הנושא 21. המדבר על מהמר מכור שמפסיד כל פעם מחדש. השיר פותח אלבום אגרסיבי, שונה במקצת מ 2 האלבומים האחרונים ודומה יותר לאלבומיהם הראשונים של הלהקה עם ריפים כבדים וצפופים ופחות שבירות הלקוחות מעולם הפרוג, עם זאת הקו המלודי עדיין קיים ובולט מאוד. Forever dead, הרצועה השנייה נפתח בסולו מטורף של Smolski, השיר מקבל תפנית עם גראול של Peavy פה השיר מקבל תפנית לכיוון ת'ראשי. השיר מקבל סיבוב נוסף בפזמון מלודי ורך וכך חוזר חלילה. Rage מגוונים, משנים ושוברים אבל עדיין מצליחים איכשהו לעשות זאת מבלי להעמיס ולשעמם את המאזין. יותר מזה, בשונה מלהקות אחרות אשר מורכבות מאוסף של וירטואוזים, Rage לא מנסים להשוויץ אלא פשוט מנגנים טוב מאוד. Feel my pain מתחיל בפריטה מהירה ומטורפת של Smolski בסגנון ספרדי אשר מגובה בנגינה מהירה של Peavy על הבאס. השיר הוא סוג של בלדה כועסת ובועטת. הליריקה שעוסקת בזעמו של אדם על חוסר הכבוד והאהבה שספג מלווה בריף כבד אבל מאוד מלודי עם האטות בקצב מדי פעם אך עדיין הקו המלודי נשמר בשירה וגם בנגינה.

Serial killer הוא ההפתעה הכי גדולה באלבום, כל כך לא אופייני. שיר Death, פשוט מאוד. רצועה שעוסקת ברוצח סדרתי (הפתעה ראשונה) , נפתחת בשירת גראול – לא משפט אחד אלא 2 בתים שלמים!! וכך גם הנגינה כולה. ייחודה של Rage להפתיע באה עוד פעם לידי ביטוי בפזמון שבו השירה הופכת לנקייה והנגינה למלודית שוב. אמצע השיר נשבר לסולו ארוך ומדהים המלווה בפריטה נקייה.

האלבום יוצא דופן מקודמיו למרות שעדין בקווים כלליים הסגנון נשמר. הספקתי לשמוע את האלבום כבר כמה וכמה פעמים במהלך הסופ"ש בזמן כתיבת הסקירה ופשוט לא נמאס לי. אבל כיוון שצריך לעשות עוד דברים אני נאלץ לסיים כן את הסקירה ולסכם: אלבום מצוין, אמנם לא באותו קו כמו Welcome to the Other Side או Soundchaser אבל בהחלט בין האלבומים הטובים יותר שהלהקה הוציאה.