Raintime – Flies And Lies
- Flies & Lies
- Rolling Chances
- Apeiron
- Rainbringer
- Finally Me
- Tears of Sorrow
- Black Well
- Beat It
- Another Transition
- Burning Doll
- Matrioska
Raintime היא להקה איטלקית, שברוב המקומות תוגדר כ-"דת' מטאל מלודי", למרות שזה בהחלט לא מה שחבריה מנגנים. כלומר, הם מנגנים דת', והוא בהחלט מלודי, אבל מדובר בלהקת פאוור\פרוג לכל דבר, שהשכילו לנגן את החומר שלהם עם סאונד הרבה יותר מלוכלך מהצפוי, סאונד שלמעשה שייך ללהקות דת' מטאל. למרות שהלהקה קיימת משנת 1999, האלבום Flies And Lies הוא השני שלה, כשהראשון שוחרר בסוף 2005. עד צאת האלבום הראשון, הלהקה חיפשה את הכיוון המוזיקלי שלה, כאשר הדמו ששיחררה במהלך תחילת שנות ה-2000 הורכב מכמה קטעים אינסטרומנטלים, שהזכירו יותר מכל את Dream Theater – כלומר, פרוג מתוחכם, עם דגש חזק על טכניקה.
האלבום הראשון, שנקרא Tales From Sadness, זכה להצלחה יחסית וקיבל ביקורות לא רעות בכלל. כעת יוצא האלבום החדש, השני במספר, ואני חייב לציין שמדובר באחת ההפתעות של השנה האחרונה – בדיוק כשמתחיל להימאס מהרכבי פאוור שנשמעים בדיוק אותו הדבר, מגיע האלבום המצוין הזה של Raintime ומזכיר שהפאוור יכול להיות איכותי, למרות הבעיות המושרשות שלו: אז יש לנו מלודיות "ניצחונות" קיטשיות, ויש לנו תפקידי קלידים שלא תמיד נשמעים מתאימים, ויש לנו סולן שמגיע לגבהים מעניינים עם נטייה לאובר דרמטיות, אבל כל זה צבוע במעטפת של דת' – כל ריף פאוור טיפוסי וכל תפקיד תופים אלמנטרי נכנס לאלבום הזה, אבל ברגע שהם נשמעים כמו דת', זה פשוט נשמע טוב.
די לציין את השיר השלישי באלבום, "Aperion", בשביל להדגים את העניין – הבית נשמע כמו בית פאוור רגיל, המעבר לפזמון מלודי במיוחד, והפזמון יכול היה להישמע בינוני אצל כל הרכב אחר. אבל הסולן (קלאודיו קואסין) משלב את הקול הנקי שלו (סולן פאוור טיפוסי) עם גראולים חביבים ויציאות אגרסיביות שמזכירות ברגעים מסוימים שירת מטאלקור, אנריקו פבריס המתופף מרביץ במקצבי דת' שבורים במעבר השני בשיר, וטוען אותו באגרסיביות שלא שומעים אצל להקות פאוור, ותפקידי הגיטרה חזקים במיוחד. השיר הזה מייצג בצורה מושלמת את כל האלבום: פאוור-דת'-פרוג-מלודי. או בקיצור, דיסק פצצה.
חפשו את הקאבר המצוין ל-"Beat It" של מייקל ג'קסון (אני מבטיח לזקנים שבינינו שהחיוך לא ירד לכם מהפנים), שימו לב לשיר הראשון, שיר הנושא, שהוא יציאה מעולה. שימו לב במיוחד לשיר התשיעי, "Another Transition" – השיר הנפלא הזה מייצג את כל הסגנון ש-Raintime מנגנים – מפרוג לדת' לפאוור וחוזר חלילה. עשוי היטב, מוגש חם, ומלטף את החיך. הבלדה "Finally Me" הוא השיר החלש ביותר באלבום, אבל גם כאן מגיע ציון לשבח – השיר נפתח בסאונד קלידים שמזוהה בעיקר עם הביטלס (כן, כן, גם לדת' מטאל הם הצליחו להגיע), למרות שמדובר בבלדת פאוור טיפוסית לכל דבר, וזה לא תמיד דבר טוב, השיר עדיין עובד לא רע. גולת הכותרת של האלבום הזה לדעתי היא השילוב המנצח בין פאוור לדת', שילוב שלא הרבה להקות מנסות. "Flies And Lies" הוא אחד הדיסקים הטובים שיצא לי לשמוע בזמן האחרון, והייתי מגזים ואומר שלכל חובב דת' מלודי, או לכל מאוכזב פאוור צריכה להיות פינה בסטנד הדיסקים לאלבום המעולה הזה.