Raise Hell – City Of The Damned

06/07/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Devil's Station
  2. City Of The Damned
  3. Like Clowns We Crawl
  4. Reaper's Calling
  5. Open Your Mind
  6. Ghost I Carry
  7. My Shadow
  8. To The Gallows
  9. I
  10. Rising

יש אלבומים שמשמיעה ראשונה לא ניתן להתחבר אליהם אך ככל שמקשיבים להם יותר ויותר, ברוב המקרים מוצאים יצירות של ממש, או לפחות שירים לא רעים בכלל. במקרה של להקת Raise Hell זה בדיוק ההפך, מה שבסיבוב הראשון במערכת נשמע כמו אלבום חזק ונותן בראש, התגלה בהמשך כמשהו קצת פחות מעניין ממה שחשבתי בהתחלה.

City Of The Damned הוא האלבום הרביעי של ההרכב השוודי הזה, ולמרות שבתחילת דרכו שילב קצת בלאק מטאל במוזיקה, עכשיו הוא זרק אותו לגמרי והתמקד בעיקר בסגנון הת'ראש, עם עבודת באס כבדה ושירה מחוספסת וצרודה. לאחר 30 השניות הראשונות של "Devil's Station" נכנס מקצב בועט ומברך אותנו בעת הכניסה לעיר כשבהמשך הוא הופך מתון יותר ועדיין זורם. קולו הצרוד של הסולן החדש Jimmy (שהחליף את Jonas לאחר שעבר לנגן בלעדית בגיטרה) מזכיר לעיתים את הנביחות של UDO הכלב הגרמני, אך למזלנו, הפעם מדובר בגזע אחר.

שיר הנושא מגיע במספר 2, מלווה בפתיחה סליירית-משהו, מלודית ומתגברת לכיוון מקצב אחיד וטוב. אני עדיין מחכה לשמוע משהו כסאחיסטי ומהיר, אבל בשיר הזה, זה לא מופיע. כשהתחלתי לחשוב שגם הקטע השלישי "Like Clowns We Crawl" יביא את אותו סיפור, קיבלתי את מבוקשי עם נגינה מהירה ונותנת בראש. הבאס מתפקד פה היטב, גם השירה, למרות מספר צווחות שנשמעות כמו איזה עורב-דרוס, מצליחה להחזיק את השיר ברוב הזמן. אפשר לומר שזה אחד השירים הבודדים באלבום שהצליחו להישאר חביבים עלי גם אחרי מספר האזנות.

בשיר הרביעי אנחנו שוב נתקלים בפתיחה מלודית ומתגברת, רק שהריף המלווה את "Reapers Calling" מזכיר לי דווקא איזה להקת הבי-שוודית. "Open Your Mind" גיוון לנו עם פתיחה חזקה יחסית והמשך על מקצב בינוני וסביר למדי. מה שנשמע לי מוזר זה שלעיתים בפזמון של שיר כזה או אחר (כמו "Ghost I Carry"), תמצאו ליווי שנשמע ממש כמו משהו שלהקת Grave Digger הייתה עושה… ולרוב זה לא בא בטוב בסוג מוזיקה שכזה. בכלל, ההקשר לסגנון ההבי מטאל לא רחוק בהרבה מן הקטעים באלבום ואחת הדוגמאות הטובות היא הפתיחה של השיר השביעי, שנשמעת טוב, אבל ממש לא מתאימה.

גם השיר "To The Gallows" נפתח בנגינת הבי מטאל מסורתית, רק שהפעם היא לפחות מצליחה לזרום עם המוזיקה, שנשמעת קצת אפלה מדי ללהקת ת'ראש, מה שבשלב זה כבר אפשר להעביר בשקט מעל לדברים אחרים באלבום. בשיר "I" יש כמה קטעי שירה לא רעים כל-כך אך השיר שסוגר את האלבום מצליח להוריד את החשק שוב, כשהוא מלווה בנגינת קלידים ושוב בפזמון "דיגרי". על זה אני שואל, האם זו להקת ת'ראש בכלל?! מה שלא תהיה התשובה, האלבום החדש של החבורה השוודית לא מצליח לעורר בי את אותן תחושות כואבות שהרבה להקות ת'ראש מצליחות להביא בלי להתאמץ… אבל בכל זאת, אם בא לכם על הבי מטאל קצת יותר כבד מהממוצע, אולי תתנו לזה האזנה אחת, או… שתיים.