Raunchy – Wasteland Discotheque

09/11/08
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. This Blackout Is Your Apocalypse
  2. Somewhere Along The Road
  3. The Bash
  4. Warriors
  5. Straight To Hell
  6. Welcome The Storm
  7. Wasteland Discotheque
  8. Somebody's Watching Me
  9. A Heavy Burden
  10. To The Lighthouse
  11. Showdown Recovery
  12. The Comfort In Leaving

זה זמן רב שאני טוען שהלהקות הטובות ביותר במטאל האירופאי, ואולי אפילו במטאל העולמי, באות מדנמרק. ובאמת, קיימת להקה דנית מצויינת כמעט בכל תחום ותת-ז'אנר במטאל. מחפשים האבי מטאל מסורתי? Mercyful Fate ו-King Diamond שם בשבילכם. בא לכם קצת מטאל פרוגרסיבי מרענן? Beyond Twilight מספקים פרוגרסיב מטאל משובח ויחודי במינו. פאוור מטאל? Manticora. ברוטאל רצחני? Iniquity עונה בול להגדרה. דת' מלודי Mercenary המצויינים, ששלושת האלבומים האחרונים שלהם (ו-11 Dreams במיוחד) הם בין האלבומים הטובים של הז'אנר, לעניות דעתי. בכללי, היחס בין כלל להקות המטאל לכמות הלהקות הטובות בדנמרק הוא פשוט בין הגבוהים בעולם. והנה, ביום בהיר אחד נחתה עליי הישר מקופנהאגן Raunchy, וקראה תיגר על כל התאוריה שהגיתי.

Raunchy הוקמה ב-1994 בקופנהאגן, ומאז הוציאה ארבעה אלבומים כש-Wasteland Discotheque הוא האלבום המלא הרביעי שלה, אם לא מחשיבים הוצאה מחודשת של האלבום הראשון בשנה שעברה. את הסגנון הכי טוב לתאר תחת ההגדרה הכללית של "מטאל מודרני" – ובאלבום הזה הלהקה ממוקמת איפשהו בין הדת' מטאל המלודי של In Flames בתקופה היותר מאוחרת, לבין המטאלקור מרובה השבירות והברייקדאונים של להקות כמו Mnemic ואחרות.

אם אני יכול להיות כנה אתכם לרגע, ולהסתכן בסובייקטיביות איומה לכל שאר הביקורת, אני חייב לציין שהסיכויים היו נגד Raunchy מההתחלה. היא נופלת להגדרה מאוד מאוד ספציפית וממוקדת וחולקת אותה עם עוד רבבה שלמה של להקות אחרות שנשמעות בדיוק אותו דבר. היא משתמשת בסאונד מאוד מאוד ספציפי וממוקד, בניצוחו של המפיק Jacob Hansen, שמפיק עשרות אלבומים שנשמעים בדיוק כמו Wasteland לעשרות להקות שנשמעות בדיוק כמו Raunchy מדי שנה (וגם את Prey For Nothing שלנו) ומעניק להן בדיוק את אותו סאונד כמו לכל אותן להקות אחרות… זה לא כל כך אשמת Raunchy כמו שזה אשמת הלייבלים והמפיקים, אבל מה לעשות, התוצר הסופי פשוט לא מרשים.

אני לא אשקר, יש פה כמה קטעים ממש ממש נחמדים. השיר "Straight To Hell" הוא שיר מפציץ למדיי, עם ריף ראשי נחמד שאפילו משתלב היטב עם הקלידים שיושבים בפרונט על דרך קבע (שילוב שאני לא כל כך אוהב, בלשון המעטה), והקאבר ל-"Somebody’s Watching Me" של Rockwell ו-Michael Jackson עשוי בטעם, אבל בסך הכל, אין פה שום דבר שבאמת השאיר אותי עם פה פעור ואנחת "וואו", ובעידן שבו בכל עשר דקות קמה להקת מטאל חדשה ומוחתמת על ידי לייבל גדול, פשוט אי אפשר להשאב לבינוניות ולוותרנות, ולחשוב שסאונד הדוק וצלול כקריסטל יחפה על חוסר מקוריות במחברת התווים.

הנקודה האולטימטיבית שלי היא שלכל אחת מהלהקות שציינתי בפסקה הראשונה, יש משהו "מעבר", אותו משהו שהופך את המוזיקה שלהן מ-"סתם עוד שיר של להקה מתוך אלף אחרות" למשהו שבאמת שווה להוציא עליו את ה50-70 שקל שאלבום עולה בימינו. ל-Raunchy, עם כל הצער שבדבר, אין את זה, ולעומתה Mercenary שעושה כמעט את אותו סגנון בדיוק, יכולה להעביר סדנת אמן באיך ליצור את ה-"משהו מעבר" הזה שדיברתי עליו. אז זה לא שיש משהו רע מאוד ב-Wasteland Discotheque שצורם באוזן כששומעים אותו, אבל כשיש חלופות כמו Architect Of Lies של הלהקה הנ"ל, למה להסתפק בחיקוי חיוור?