Ravencult – Temples Of Torment

Ravencult מגיעים ממקום לא כל כך מרוחק מאיתנו, יוון שמו, ארץ הולדתן של להקות בלאק רבות וטובות, ושם למעשה גם התוודעתי ללהקה – בעיר ממנה הגיעה, אתונה, שם אספתי בחנותו הצנועה של הבאסיסט הקודם של Rotting Christ את ה-EP של הלהקה, Armageddon Rising ממנו התרשמתי למדיי. כעת, 3 שנים בעתיד ו-7 שנים מאז הקמתה של הלהקה ב-2001 הגיע הזמן לשמוע את האלבום המלא הראשון שלה, Temples Of Torment.

Temples Of Torment הוצא על ידי הלייבל הנורווגי שלא נוטה לאכזב בהוצאותיו, Dark Essence Records, ומאחר וזו החתמתו הראשונה של להקה מחוץ לנורווגיה, כנראה שאכן יש כאן משהו. ואולי יש בכך גם הגיון, שכן על אף שהלהקה יוונית במקורה המוזיקה שלה מושפעת עד מאוד מסגנון הבלאק הנורדי דווקא.

האלבום דומה בכללי לכל ההוצאות ההסטוריות של הלהקה, וכפי שנראה הם שומרים על סגנון אחיד אך עוצמתי – אולדסקול בלאק מטאל ללא התחנפויות וללא קלידים חינניים, ישיר כמו אגרוף. שמרני הסאונד ישמחו לשמוע כי ההפקה נעשתה על ידי Knut Magne Valle שהפיק כמו כן חומרים של להקות כמו Arcturus ו-Ulver, ומשום כך לא נשמע כאן סאונד פסיכי וחוראני. ועדיין – לא מדובר בהפקה מצוחצחת, כי אם בסאונד בשרני ומלוכלך עשוי כראוי שתואם את המוזיקה של Ravencult.

"In Times Of Demise" הוא דוגמא טובה להשפעה הנורדית על המוזיקה של Ravencult, שמתחיל עם ריפים מקפיאי עצמות וצווחות גרוניות מפי הסולן Linos שנותנים אווירה של אחד משיריה של Immortal. השיר הבא לאחריו, "Onslaught Command" מתרחק קצת מקודמו ומתקיף בבלאק אגרסיבי הרבה יותר, ועדיין שורשיו נמצאים הרחק בנורווגיה, כאשר ההשפעה הפעם דווקא מגיעה מכיוונם של החומרים הישנים יותר של Gorgoroth, עם ריפים מלודיים וכאוטיים כפי שרק הסקנדינבים (וכנראה שעוד כמה…) יודעים לעשות. "Blessed In Heresy" מציע ריפים שישלחו רעידות מקפיאות במורד צווארכם וכן תיפוף אחוז טירוף שמגלים יחד את הליבה המרושעת של Ravencult באחד השירים הטובים יותר שיש ל-Temples Of Torment להציע.

לסיום, Temples Of Torment משחזר הרבה מתהילתו הנושנת של הבלאק הנורווגי, ועושה זאת בכשרון רב, המוזיקה עצמה סוחפת אל תוך אווירה קרירה וחשוכה הבנויה היטב, ואינה משעממת כלל, ועם זאת בחלק מהשירים כאן יש תחושה של שחזור יותר מדי קרוב למקור של הצלחות הסטוריות שונות בבלאק, שמפחית עבורי מההערכה לאלבום הזה. ויחד עם הסתייגות זו, אמליץ לכל מי שחפצה נפשו לחזור ולהתבוסס בעבר השחור של הז'אנר לקחת לידו את האלבום של Ravencult.