Rebellion – Arise: From Ginnungagap To Ragnarok

אין כמו שם אלבום קצר כדי לפתוח סקירה, ו-Rebellion הגרמנים בהחלט נתנו פה את אחד הארוכים יותר, ובהחלט גם אחד הבלתי ניתנים לביטוי – עם רוב המילים אני מצליח להסתדר, אבל עם ה"גוניגאפאפ" הזה, שנשמע כמו נורבגי עם גימגום, כבר היו לי בעיות. בכל מקרה, למי שלא יודע Rebellion הם שניצל מטאל גרמני מובחר, מבית היוצר של Uwe Lulis, גיטריסט להקת Grave Digger לשעבר, שבשנת 2001 נפרד מבן זוגו לחיי המטאל Chris Boltendahl, ולאחר קרב משפטי על השימוש בשם Grave Digger הוא נוצח ונאלץ להמשיך מוזיקלית פחות או יותר באותו קו עם Rebellion.

עם בשני אלבומי הלהקה הראשונים הקו היה של טקסטים מטאלים אופיינים עם פאוור מטאל לא מבריק מידי אבל עדיין מהנה, הרי שהחל מהאלבום השלישי הלהקה הגרמנית נכנסה ל-Loop ויקינגי, בו היא עוסקת בכל נושא שלהקות ויקינג מטאל אחרות פיספסו בקריירות שלהן, תוך שהיא עושה אותם במטאל גרמני כבד ואופייני, רצוץ דאבל בס וריפים מלודים. "גוניפאפאפ" ממשיך את הקו, רק שאם בעבר סולן הלהקה Michael Seifert לקח את Mat Barlow מ-Iced Earth כהשפעה חזקה במיוחד, הרי שהפעם הוא בוחר לשלב את ההשפעה ההיא עם משהו מ-Amon Amarth, כשהשירה שלו נעה בין דת' מטאל עבה לשירה מלודית ניחרת שגורמת לזו המחוספסת של Boltendahl להישמע כמו Kate Bush.

הם לא מתוחכמים במיוחד, ושמות שירים כמו "War", "Arise", "Thor", "Evil" וכו', גורמים לי לחשוב עליהם כמו על טקסי החיזור של האדם הקדמון: "אישה" "נבוט" "סיגריה שאחרי", ולמרות השימוש הרב במושגים שהפכו את "גוניפאפאפאפ" למילה קלה לביטוי לעומתם, עדיין אין ספק שהלהקה היא לא מהמשקיעות הגדולות בטקסטים, אולי רק בחיפוש אחר מושגים הקשורים למיתולוגיה הנורדית בויקיפדיה… אבל אם נגיע כבר לעניין, מי שם ז**ן עד כמה מתוחכמים הטקסטים באלבום מטאל גרמני מלודי, העיקר הוא שהמטאל שלהם מהיר, מלודי וכבד, ולמרות השירה הניחרת של Seifert, הוא בהחלט יודע לתת קווים מלודים חזקים בשירים שלו. החל מ-"War" הסוחף, עם הריף החורש, הדאבל בס הבלתי פוסק והמעבר בין ספק גראול לסתם שירה נמוכה ומלודית, האלבום כמעט ולא מוריד את הרגל מהגז.

מדובר אכן במטאל שניצלי למהדרין, כלומר מלא מניירות ופאתוס, אבל לא הייתי רוצה אלבום כזה בצורה אחרת, "Arise" ממשיך את המהירות ה-Mid-Pace עם שירה טובה ופזמון זכיר, ואילו "Odin" מעלה את הקצב לפאוור מטאל רצחני למדי. רק כמה שירים כמו "Thor" או "Einherjar" המסיים את האלבום הופכים לסאגות ארוכות ועמוסות יותר בתוכן, אבל אני חייב לומר שאני מעדיף את הגישה של "להיכנס לכפר, לאנוס, לרצוח ולשוט בחזרה שיכור" מאשר הגישה של "להיכנס לכפר, לשבת לקרוא סארטר, לשבת לרקוח צ'אי איכותי ומפנק, להיכנס לדיון מעמיק על מגדר עם אחת הנשים המקומיות, ולבסוף לעשות טרק בנפאל עד הדרך הארוכה בחזרה לאוניברסיטת אוסלו", כך שדווקא השירים הקצרים והישירים הם הייצוג הטוב ביותר של למה האלבום הזה הוא אחלה פאוור מטאל, ולמה גם אם אתם דווקא אנשי פולק, אתם כן עשויים ליהנות מהשילוב הלא קדוש הזה ש-Rebellion עושים פה. ביזה נעימה.
|MS|3363|MS|