1. Under The Sun
  2. Is It Gold?!
  3. The Veil
  4. Where You Are
  5. So Hard to Be Like God
  6. Search for Your Soul
  7. You Might Have Been Queen
  8. The Screen
  9. Go Straight
  10. Trance State

בעודי ממשיך להתענג על האלבום החדש של Vanden Plas, נפלה בחיקי ההזדמנות להקשיב לעוד אלבום פרוג מטאל בסגנון דומה. הסופר-גרופ הגרמני הזה הורכב על ידי מפיק העל הגרמני, מרקוס טשקה. טשקה עבד עם Vanden Plas, Symphony X, Neal Morse ועוד הרכבים, כך שקבלות יש לו והרבה. הוא לא רק מסתפק בהפקה של האלבום אלא בכתיבת רובו ובניגון תפקידי הקלידים. את האלבום עזר לו להפיק אנדי קונץ (Vande Plas) שמשתתף כעת בהפקה של טרילוגיית פרוג מטאל ישראלית.

הדמות הבולטת באלבום היא הזמר מסרי-לנקה, צ'יטי סומפלה. אני יודע שהשם לא אומר לכם הרבה, אבל למעריצי הפרוג מטאל האדוקים יכול להיום שהשם מוכר מ-Avalon. ובכן ידידי מדובר בהחלט בזמר בלתי מוערך שכן היכולות הווקאליות שלו הן מופלאות וכך מתברר שסרי לנקה יכולה להתגאות בזמרים מצוינים ולא רק בנמרים הטמיליים.

האלבום נפתח עם מיתרים קלאסיים אליהם מייד מצטרפים שאר הכלים לשיר קצבי מלא גרוב,התחלה חזקה מאד לאלבום, כאשר הקלידים בו מאד דומיננטיים. בשיר השני, בסגנון Whitesnake, ריף מצוין של הגיטרה כאשר ברקע ההאמונדים. לסומפלה יכולת הבעת רגשות מגוונת מאד, קולו המחוספס לעיתים מזכיר לעיתים את דיוויד קוברדייל ואת יורן לאנד. בשיר תוכלו למצוא אפילו סולו גיטרה מצוין של סטפן פורטה (Adagio) שמראה לנו מה זה שרדינג.

השיר השלישי, "The Veil", עם השפעות מזרח תיכוניות מובהקות במלודיות וגם בסאונדים של הקלידים, תפקידי בס מעניינים מאד ושיתוף פעולה של הקלידים והגיטרה, כאשר בשיר זה מנגן סולו גיטרה סטפן ליל (Vanden Plas). השיר הרביעי, "Where Are You", מתחיל יחסית בצורה רגועה עם פסנתר וכינור שמנגן תפקיד נוגה, סומפלה מרשים מאד בשירה שלו, במיוחד לפני הכניסה לפזמון (תקשיבו לחצי השני של הדקה השנייה בשיר), ומלווה בקולות רקע על ידי כריסטין וולף.

"So Hard to Be Like God" נשמע כמו גרסא סימפונית לשיר של בון ג'ובי, גם כאן הקלידים משחקים תפקיד חשוב. לשיר השישי מומלץ להקשיב במיוחד בגלל הסולו של פטריק רונדט הגיטריסט הנהדר. עד לסיום האלבום ממשיך לשמור על יציבות, ורציתי לציין במיוחד את השיר התשיעי, "Go Straight", שנשמע כמו Vanden Plas של פעם, הבס והגיטרה קורעים את הרמקולים אך הקלידים לא מוותרים על הכבוד להשתתף בחגיגה, טשקה מגוון מאד גם פה כמו לאורך כל האלבום ומוכיח שהוא מוסיקאי לא פחות טוב מאשר מפיק. למרות שמדובר רק ב-43 דקות ולמרות שאין פה משהו שעוד לא שמענו מקודם, הדיסק מאוזן מבחינת הרמה והאיכות. העיבודים טובים, השירה פנטסטית ו-ורסטילית. אם אתם אנשי הפרוג מטאל המלודי, זהו האלבום בשבילכם, אל תחמיצו.