Redkey – Rage Of Fire

אני מודה שאין לי הרבה חיבה ללהקות הבי מטאל וותיקות, אפילו אם זה Iron Maiden, כשהסיבה העיקרית לכך, לטעמי, היא הבנאליות – רוב השירים פשוט נשמעים לי אותו הדבר, על אותו מקצב ובלי שום דבר מעניין מאחוריהם מלבד איזה סולו כובש או שירת קלין צווחנית \ מלודית. עם Redkey העניין הוא שונה. הלהקה הגרמנית הזו הוקמה ממש לא מזמן אך בין חבריה נמצאים שני אנשים שלא זרים בכלל לסצינת ההבי \ פאוור מטאל של השנים האחרונות.

חוץ מהסולן Thomas Rettke שהתארח אצל Kamelot בין השאר, נמצא פה גם חברו ללהקת ההבי מטאל הוותיקה Heavens Gate, הלא הוא הגיטריסט Sascha Paeth שבין השאר עבד עם Luca Turilli והפיק אלבומים של Angra, Edguy, Rhapsody וכל המי ומי של הז'אנר. כשמדובר ב-Sascha Paeth, אני תמיד יודע שאפשר לצפות למשהו לא פחות ממעניין – אם זה טוב או לא, זה כבר משהו אחר. הפעם, אבל, זה לא היה הדבר הראשון שמשך אותי לשמוע את הלהקה מלכתחילה – אלא הסולן, Thomas Rettke.

לא זכורה לי מתי הייתה הפעם האחרונה ששמעתי סולן הבי \ פאוור שלא הוציא לי קצת את העצבנים, אם זה בשירה צפצפנית או בצווחות המוכרות לז'אנר – פה אמנם יש את הכל, אבל זה לא נשמע מציק לשם שינוי. קחו את Tim "Ripper" Owens בתקופת Judas Priest ושלבו איתו מעט מ-Ronnie James Dio, ותקבלו פחות או יותר את הקול – או מה שבעצם נקרא – סולן פאוור מטאל עם ביצים. אז Rage Of Fire הוא האלבום הראשון של ההרכב הזה, וכמו שיר הנושא, הוא מציג בעיקר פאוור מטאל – אבל כזה שמתאים יותר ללפני 15-20 שנה, כמעט בלי קלידים – רק יותר מגוון וכמובן נשמע מצוין כיאה לימינו.

שיר הנושא כבר מתחיל לתת בראש, עם פתיחה שמזכירה קצת Judas Priest ומקצב בינוני שלא מניח לך לרגע. אך לפני שהספקנו להיכנס לרוח של שנות ה-80 המאוחרות, מגיעה ההתחלה הרגועה של "Be My Guide" – לא אקוסטית, בלי פסנתר – מלווה בריפ גיטרה קליל וחוזר, עבודת באס מעולה וקולו הנפלא של Thomas שסוחף אותך בשירה עדינה עד שמגיע לפזמון ואז שוב נותן לך בראש בזעקות חזקות ושוברות – ממש לפי הספר, רק פחות מרדים. השיר ממשיך משם לפצצה כבדה של הבי מטאל מהוקצע, שירה כובשת ואפילו עבודת ליווי וכמה צלילים ברקע שלא מפריעים אפילו לרגע.

הבעיה היחידה מבחינתי היא התיפוף, שלאניות דעתי לא בולט פה מספיק ולא נותן בראש עד הסוף – מה שיוצר לפעמים סוג של שעמום, כי לא תמיד אפשר להסתמך על הסולואים ועל קולו של הסולן. לעיתים זה מפריע אבל כשמגיע שיר עוצמתי נוסף כמו "Rebellion" אני מוכן לסלוח – יש לו מקצב אולדסקול מקפיץ, ליריקה מגניבה וברייקים נהדרים בהם Thomas תופס פיקוד ומראה את יכולותיו הווקליות עד הסוף – איזה כיף. גם "Metal Head" הולך על אותה דרך, רק שהוא מביא עמו איזה ניחוח אייטיז חזק, עם הרבה משיכות מצד הסולן כמעט בכל סיום משפט, שאני בטוח שאם זה היה במקום אחר הווריד שלי כבר היה רוצה לצאת – אבל פה, זה טוב, בהחלט טוב.

"Respectable" הוא דוגמא נוספת לכך שקשה להשוות את Redkey ללהקות של היום, לא שיש בלהקה משהו שונה – אבל יש לה אלמנטים של הבי, פאוור ות'ראש מטאל מוקדמים ועד לרוק מתקדם ובלוז – מה שבעבר פשוט נקרא "הבי מטאל". אה, וממש לא טעיתי כשאמרתי רוק מתקדם, שכן ההפתעה הגדולה מגיעה עם השיר הסוגר – "The Fortune". הוא נפתח כמו יצירת רוק של ממש על סינתיסייזר שנשמע כאילו נגנב מחדר חזרות עתיק, בליווי קל של קלידים וצלילי רקע שצועקים לך "אייטיז", כאשר משם ממשיכים בנגינת פרוג קלה. אחרי 4 דקות שנראות כמו כלום, Thomas נכנס לשיר על גבי צליל גיטרה קל, כשלא הרבה זמן אחריו, מגיע קולו המוכר של לא אחר מאשר Tobias Sammet, סולן להקת Edguy המטורלל.

משם השניים ממשיכים לתוך שיר נהדר, כשבמפתיע כל המרכיבים בו בולטים, אם זה הגיטרות של Sascha, או התיפוף שהיה חסר לי מדי פעם ואפילו צליל הקלידים ברקע. הליריקה כאן דביקה במיוחד, אבל אפית לא פחות, כשאפילו Tobias מצליח להישמע רציני לשם שינוי ומראה שהבנאדם יודע את המקצוע על הצד הטוב ביותר. ממש הופתעתי ממנו. בכלל, הופתעתי מאוד מהאלבום הזה. נכון שהוא לא עד כדי כך מיוחד, אבל Rage Of Fire עשוי טוב, ומציג לנו מחדש סגנון שכבר הרבה שכחו ממנו – אותו אולדסקול הבי מטאל, שלא פחד לשלב 10 סגנונות אחרים בתוכו ועדיין להישמע אמין ואחיד. ובתקווה שבאלבום הבא נקבל את אותה מנה, רק מעט משופרת בתחום הסאונד, Redkey עוד עלולים להמשיך שנים ארוכות. נחיה ונראה…