1. Through Frail Visions I Lay
  2. To Lost Illusions
  3. Eternal Disease
  4. Your Insignificance
  5. An Ending Chapter
  6. Murdering My Faith
  7. Thy Decay
  8. Where All Has Been Wasted

יש משהו בז'אנר המוגדר Funeral Doom שעושה אותו לא רחוק מלהיות קונספט מוחלט, אין כל-כך חשיבות לכל אותם יסודות במוזיקה, ובעיקר במטאל, שמהווים את אבני היסוד של שיר, אין בו בתים מוגדרים, פזמון ברור, אין שום מבנה מסודר שניתן לקלוט ולצפות לו. המוזיקה נועדה בראש ובראשונה להעביר אווירה – מדכאת וקודרת ככל האפשר, ורק אחרי זה יש התייחסות כל שהיא לכל מה שעושה אותה למוזיקה, או למטאל, ו-Remembrance בהחלט עונים על הגדרת הז'אנר מבחינה הזאת.

את הבסיס למוזיקה אולי נתנו להקות הדום המקוריות, אבל להקות אירופאיות כמו Thergothon ו-Skepticism הפיניות הן, בתחילת שנות התשעים, שנתנו את הטון וקבעו אך המוזיקה תשמע בעתיד, כשגם Cathedral, באלבום הבכורה שלהם – Forest Of Equilibrium נגעו בו. ההרכב הוא בעצם שני אנשים, מאת'יו סאשס, גיטריסט להקת הדום הצרפתית Lethian Dreams, שמנגן על גיטרות, בס, ושר גראולים, וקרליין ואן רוס, יוצאת להקת הדום הבלגית In Somnis, שאחראית על הקלידים, התופים והשירה הנשית. זה אלבום הבכורה שלהם, והוא מהווה את אחת ההחתמות הראשונות של לייבל הדום הישראלי Total Rust שממוקם בירושלים.

החל מהרגעים הפותחים של "Through Frail Visions I Lay" נטווה הקו שחוצה את האלבום כולו, קלידים סגריריים, ואז גיטרות דיסטורשן כבדות ואיטיות, התופים מכים במקצב איטי ביותר, איפיון חשוב ב-Funeral Doom, והשירה היא גראולים נמוכים עד כדי חירור. בניגוד לכמה להקות Funeral אחרות, הלהקה לא פונה לכיוון יותר מידי אמביינטי, יש במוזיקה איזה שהוא הגיון מלודי, שילובי הקלידים של ואן רוס נותנים למאזין משהו להיאחז בו כדי לא לטבוע בים הצער והיגון שההרכב מתעקש לעטות.

הקטע השני הוא אינסטרומנטאלי קצר שמתחבר עם "Eternal Disease", שוב, אין יותר מידי שינויים, למרות שלהקה כן מפתיעה ושוברת את הקונספט הטהור בכמה עליות קצב לא צפויות. הסאונד של האלבום מצויין, ההפקה נעשית ע"י חברי ההרכב כשעל המאסטר היה אחראי מאור אפלבאום, איש להקת Moonskin, העבודה של כל המעורבים בהחלט תרמה לנקיון הכללי של האלבום, יש לו תחתית מוצקת והוא מצליח להישמע קודר וקצת סלאדג'י מבלי להישמע לא ברור.

אני חייב לסיים בהזהרה, אני מניח שמי שרוצה מטאל אגרסיבי ומהיר ידע מראש לא להתקרב לאלבום Funeral Doom, אבל מעבר לזה, האלבום הוא אחד היותר מעונים ופחות מתפשרים ששמעתי בז'אנר, השילוב של מלודיה וקלידים בתוכו, במקום לעשות אותו נגיש יותר, פשוט מחזקת את המלנכוליה ששוררת בו. מי שנמצא כרגע בעיצומו של משבר, חבר/חברה עזב, החתול מת מעודף משקל, אימא החרימה את אספקת הגראס – תתרחקו מזה, אני בספק אם חברת התקליטים רוצה להיות אחראית לגל התאבדויות, מצד שני, אם הם החתימו את ההרכב הזה – אולי בדיוק זו היא המטרה שלהם.