1. Mexico Fiasco
  2. Permanent Mark
  3. F.U.
  4. 9 Times
  5. Soft Living
  6. Crimes Against Humanity

ה-Reptoids היא להקה יחסית חדשה משיקגו וחבריה מופיעים כבר משהו כמו שנה וחצי. האלבום הזה הוא למעשה ה-EP הראשון של הלהקה ואני כבר מחכה לעוד. החבורה עושה שילוב של גראנג' עצבני, פאנק בועט ומטאל סלאד'גי מפוצץ בנויז ולמרות שהם לא הנגנים הכי טכניים בעולם הם מצליחים לשחרר חומות של דיסטורשנים וכעס ולעשות הכול בדיוק במידה הנכונה. הלהקה ברובה נשית, ונדיר למצוא להקות של בנות שמצליחות לייצר רוק עצבני ומלוכלך ברמות האלה, האמת שהלהקה היחידה שעולה לי בראש כרגע היא L7 שעשו את זה גם מלוכלך ביותר.

בהשפעות על הלהקה מרגישים בעיקר את Sonic Youth ו-L7 אבל חברות הלהקה אומרות שהן מושפעות גם מ-Slayer, קינג דיימונד ומייהם למרות שלא ממש שומעים את זה. הטקסטים של הלהקה ישירים ומוגשים בעוצמה רבה על ידי קיי ומליסה שנראה שאין להן שום בעיה להיות הילדות הרעות. למה לא, אם זה עובד בשביל הלהקה זה עובד גם בשבילי. "Mexico Fiasco" שפותח את האלבום נותן הרגשה קלאוסטרופובית ביותר עם ריפים פשוטים אבל יעילים בעבודת גיטרה משובחת מול התופים. "Permanent Mark" נפתח בגיטרות קלין ומהר מאוד חוזר לנויז כשהוא שומר על המלודיה ומתפוצץ בפזמון, אז בא סולו איטי של שתי הגיטרות ביחד שעובד מושלם.

השיר "F.U." ממשיך בבס מהיר שמוביל את השיר לצד הפצצות דיסטורשנים והכל פה עובד טוב. "9 Times" שהוא השיר הכי מעניין לדעתי ב-EP הקצר הזה, מזכיר את הקטעים הרועשים יותר של Sonic Youth והוא עובר מאגרסיביות למלודיה איטית ושקטה ונסגר מצוין. גם "Soft living" ו-"Crimes Against Humanity" ממשיכים באותו כיוון. לאלבום הזה יש צליל של אלבומים שעשו ב-91' כשהגראנג' עוד היה בשיא כוחו. לא שמעתי עוד הרבה כאלו מהתקופה האחרונה שבאמת היו טובים כמו זה, מומלץ מאוד, בעיקר לאנשי הגראנג'.