Rhapsody – Live In Canada: The Dark Secret

Rhapsody הו Rhapsody, כבר אין לי כוח. מכה חדשה נחתה עלינו מצד החבורה האיטלקית והפעם, אלבום לייב. אלבום לייב, דחף חולני של להקות לגרום למעריצים להרגיש כאילו הם היו בהופעה כשבעצם 80% מהאלבום הוקלט באולפן… או לפחות במקרה של Rhapsody, כה אומרות השמועות. וכך, מה שהתחיל כשירים אפיים ואיכותיים לא פחות, התגלגל למטרד שאין גדול ממנו. לקחנו את המיקרופון(?) המשוטט ויצאנו לבדוק הכצעקתה. כאן הנורדיק ווריור עם האמרלד סורד, אלגאלורד.

טוב, אולי הגזמתי, Rhapsody לא עד כדי כך גרועים ואת זה יודע כל מי שמכיר אותי אישית, הם למעשה אחת מהלהקות שתמיד אוכל להקשיב להן, או לפחות, להקשיב לרוב הדברים שלהן בלי להתעצבן. מאז צאת האלבום האחרון שלהם לפני כשנתיים, כל הציפיות שלי מהלהקה ירדו לטמיון. הלהקה היא כבר לא מה שהייתה פעם, לפחות כרגע ובכל זה אני מאשים את Joey DeMaio, מנהל הלהקה שבטח גם מוכר לרובכם בתור חבר להקת ההבי מטאל הענקית Manowar.

לדעתי, מאז שצמד הלהקות התחברו, היו רק צרות במחנה של Rhapsody. מלבד העובדה שהאלבום האחרון שהופק ע"י DeMaio היה גרוע ביותר, עכשיו, הלהקה בקושי קיבלה שעה להופיע בטור הלא כל-כך ארוך שהיה לה ביחד עם "חברתה" הגדולה… וזה בדיוק מה שניתן להרגיש באלבום ההופעה הזה. החל ממבחר שירים מצומצם, אפקטים שרובם הוקלטו בסטודיו וחוסר השתתפות מצד הקהל, רק מראה עד כמה החבר'ה האיטלקים נהפכו לצל של Manowar… ולדעתי, במילים יותר פשוטות, הם קיבלו *ין.

וכן, לאחר פתיחה קלה המלווה בקריינות של כריסטופר לי (בהקלטה, הוא עצמו לא היה שם), שחבר ללהקה בהקלטות האלבום "Symphony Of Enchanted Lands II: The Dark Secret", מתחיל השיר הראשון, גם הוא מהאלבום הזה. למעשה, זה השיר היחיד שאהבתי ממנו ולמרות שהייתי שמח לשמוע אותו בביצוע לייב, אני בספק עם הקולות הסימפוניים והמקהלה היו ברקע, אפילו בתור סאמפלים, שומעים שזה לא שם. לפחות יש לנו את פאביו, סולן הלהקה, שמצטרף לצד הנגינה ומלהיב את הקהל הקנדי בו בחרו Rhapsody כקהל הכי טוב שהיה להם ובגלל זה קראו לאלבום הלייב על שם אותה מדינה… יש בכלל מקום כזה שנקרא קנדה?

בכל אופן עם סיום השיר מתחילים לשמוע קצת דיבור מצד פאביו, אבל מה, בעיקר בצרפתית… כאילו, וואט דה פאק? להקה איטלקית שעושה אלבום לייב בצרפתית. בשביל מי הם בדיוק הוציאו את זה? לא משנה, לפחות יש לנו פה אחד מהשירים הקלאסיים, "Wisdom Of The Kings", שדווקא חשבתי שיהיה נחמד לשמוע את הביצוע שלו כמה שנים טובות לאחר שיצא במקור, אבל הבעיה היא שהוא נשמע בדיוק כמו במקור, כולל האפקטים ושוב, אני לא סומך על זה כתוצר לייב. משם המשכנו לקלאסיקה נוספת, "The Village Of Dwarves", שאישית, לא מעניין אותי איך השיר מבוצע כי בשבילי הוא תמיד ישמע טוב וכייפי. במקרה הזה הוא אפילו מגיע קומפלט עם קטעי הפולק המלווים ברקע.

כבר עברנו 4 שירים והנה הגענו לשיר ארוך במיוחד, "Erian's Mystical Rhymes". מעל 13 דקות של שירה, סולואים מצד לוקה טורילי (אחד המוחות מאחורי הלהקה) ועוד כל מיני דברים בדרך… לא מעניין ממש. השיר הבא לעומת זאת, הוא "Dawn Of Victory" ומיד לאחר שפאביו יפסיק לזבל את השכל בצרפתית, נוכל להתחיל לשמוע אותו כמו שצריך. הדבר היחיד שאני יכול להיות בטוח בו זה שהיה פוגו בשיר הזה וחסר לקנדים הצרפתים המעצבנים האלה שלא עשו אחד כזה. מפה אפשר לדלג שני קטעים, אחד באיטלקית ואחד משעמם, אל השיר "The March Of The Swordmaster", הוא דווקא מהאלבום הרביעי של הלהקה, שאם לא הייתי יודע יותר טוב הייתי אומר שפשוט העתיקו אותו לאלבום הזה והוסיפו עליו את קולות הקהל.

וכמו שיש בסרטים סוף צפוי, גם כאן כמובן זה מגיע עם השיר "Emerald Sword" ששוב, לאחר שפאביו יסתום את הפה שלו ויפסיק להציק לקהל בקריאות "Sword!!!" (לפחות הפעם באנגלית) יתחיל כמו שצריך. זה למעשה השיר היחיד שיכלתי להבחין בהבדלים בינו לבין הגרסה המקורית כשזאת נשמעת קצת יותר עדינה ופחות בומבסטית מבאלבום משנת 98'. ופה זה נגמר, או בעצם, לאחר ה-"גראנד פינלה" זה נגמר. כמו שכבר הבנתם, ואם לא, אני אגיד שוב, עזבו אתכם מכל מה שהלהקה הוציאה אחרי 2002 ופשוט תכניסו למערכת שלכם את אחד מהאלבומים הקודמים של הלהקה (כולל Power Of The Dragonflame). אני מבטיח לכם שתיהנו מ-Rhapsody כמו שהם צריכים להיות ולא כמו שהם עכשיו בגרסת ה-Manowar-לייט.