Ricochet – Zarah: A Teartown Story

עוד אלבום קונספט נוסף לעולם הפרוג מטאל. הלהקה הגרמנית Ricochet קיימת כבר 10 שנים והקונספט המרתק מאחורי האלבום החדש שלה מספר את סיפורה של Zarah, בחורה שחייה נוראיים, היא בלתי מובנת על ידי חבריה ומנוצלת מינית בילדותה. היא מספיקה לרצוח את אביה ולבצע התאבדות בכלא. את זאת מלווה תחושת הניכור שקיימת בעיר הגדולה, הפחד מאיבוד ההזדמנויות להצלחה בחיים, אך יחד עם זאת, המסר בסוף הוא אופטימי מעט, אחרי הכל, החיים ממשיכים.

המוסיקה של Ricochet משלבת בין המבנים המתוחכמים של הפרוג לבין ריפים של הבי מטאל. האלבום כראוי לאלבום קונספט, נפתח בקטע אינטרו עם מיתרים שמהווים כהקדמה לכל הסיפור אותו תגולל הלהקה במשך האלבום. השיר הבא באלבום, "Teartown", הוא שיר פרוג מטאל עם ליריקה חזקה שמתחיל ומסתיים באותה הצורה בה התחיל. הקטע הרביעי, "Silent Retriever", קטע המולחן בצורה מדוקדקת, עם המון רגש של הגיטרה, ליווי דרמטי של הקלידים ושירה מרשימה.

המוסיקה של הלהקה דומה במידה מסוימת ל-Threshold וקצת ל-Arena. הגיוון המוסיקלי באלבום מרתק, מצד אחד קטע מלנכולי מלווה בפסנתר בבלדה, "Final Curtain", ומן העבר השני קטע הפרוגרסיב, "Red Line". הלהקה לא ניחנה בנגנים וירטואוזיים למדי אך מדובר עדיין בחבורת נגנים מוכשרת שמפיקה קטע אינסטרומנטאלי מצוין. הסיום של האלבום הוא פנטסטי עם יצירה פרוגרסיבית באורך 19 דקות המחולקת לפרקים, "A New Days Rising".

הגיוון בכל אחד משירי האלבום, מאפשר להעביר את ספקטרום הרגשות השונה המלווה בקונספט האלבום ובליריקה. עוד נקודה חשובה לציון היא העובדה שלזמר המצוין של הלהקה, כריסטיאן הייסה, אין כלל מבטא גרמני, יחד עם העובדה שקולו הוא מגוון, זה מוסיף לאיכות ההגשה שלו כזמר. אין פה חדשנות של ממש, אבל הלהקה הגרמנית הזאת עושה מוסיקה מצוינת שמצדיקה בהחלט רכישה של האלבום. בהתחשב בכך שהאלבום הופק בצורה עצמית וללא עזרה של לייבל, הרי שהלהקה ראויה למחמאות על כך שהצליחה להוציא אלבום קונספט משובח שכזה עם סאונד עשיר. אני מקווה שההחתמה ב-Progrock Records תיתן ללהקה את הדחיפה והחשיפה הגדולה שמגיעה לה.