Ross The Boss – New Metal Leaders

Ross The Boss הוציא אלבום בכורה. מי הוא ואת מי זה מעניין? בעיקר את מעריצי Manowar, כי הבחור שעומד מאחורי פרויקט ההבי \ פאוור מטאל הזה בעברו היה ממקימי Manowar האגדית. Ross Friedman התחיל עוד בשנת 1973 כגיטריסט בלהקת הפאנק The Dictators. ב-1980 פגש את Joey DeMaio ויחד איתו הקים את Manowar. אחרי 6 אלבומים מהטובים שיצרה הלהקה ו-8 שנים, דרכיהם נפרדו ו-Ross שוטט בעולם המוסיקה כגיטריסט וכמפיק. מבחינה מוסיקאלית הוא נגע בתחומים רבים – גלאם, רוק, בלוז, פאנק ועוד. עד כאן היסטוריה מגוונת וארוכה.

בשנת 2006, חבר ללהקת Tribute גרמנית של Manowar להופעה חד פעמית בה ביצעו שירים ישנים של Manowar, שירים שאת חלקם אף לא זכה לנגן מול קהל. משראה כי שיתוף הפעולה יכול להניב תוצאות מעניינות, ההרכב – שכלל את Patrick Fuchs (אני חושב שאפשר לכתוב את זה בעברית, פוחס…) בשירה, Carsten Kattering (מלהקת Ivory Night) על הבס ו-Matze Mayer כמתופף – החל לעבוד על חומר מקורי.

האלבום, שיצא בחברת AFM הגרמנית מופק היטב ומעוצב באופן היאה לאלבום הבי כוחני וקלאסי – ובעיקר מזכיר את Manowar כמעט מכל בחינה אפשרית. שיתוף פעולה בין גיטריסט ותיק (שהיה שותף לכמה מאלבומי המטאל החשובים ביותר) יחד עם אומני פאוור צעירים יחסית (ובעלי גישה יותר מודרנית המתמחים בלבצע את אותם שירים), יכול להניב אלבום שייקח וישים Manowar בבית אבות יחד עם קונאן הברברי. במיוחד היום כשהלהקה כותבת שני שירים מלאים בלבד בכל אלבום חדש…

על העטיפה נשר קרח מחזיק ברגליו גרזן, ששולח ברקים בחבורת לוחמים אפלים (הם לא ראו מספיק פרסומות של שקע ותקע). איור מתאים לאלבום הנקרא New Metal Leaders, אך גם קיטשי בהתאם למסורת של פאוור מטאל מאצ'ואיסטי ופומפוזי. אינטרו קצר לוקח אותנו למרחבים הפתוחים של איזו ארץ דמיונית, בה לוחם מנופח, רפה שכל ולבוש פרווה (סינטטית – אנחנו אוהבים בע"ח) דוהר על סוס בדרך לעוד פגישה עם יריבו משכבר הימים או שקר כלשהו. לאחריו, "Blood Of Knives" קובע הטון להמשך האלבום – שיר מהיר וקצר, מתובל בסולו ייחודי של הבוס שחזר מהכפור לחיק המטאל.

"I Got The Right" מוריד את הקצב, מדובר בשיר המזכיר את Manowar באופן מובהק. מאוד מזכיר, עד שהחלטתי לעשות ניסוי – שמעתי את השיר "Call To Arms" של Manowar במקביל, והדמיון הוא חד משמעי. אמנם חלק מקטעי הגישור שונים, אבל התיפוף והקצב זהה. היו כבר שכתבו כי Ross מנסה לשחזר את הצלחתו ב-Manowar ולרכב על ההצלחה של הלהקה, אך הפעם עושה זאת בכוחות עצמו. כאן נשאלת השאלה, האם יש כאן הרכב שמסוגל לקרוא תיגר על הלהקה הוותיקה, וללמד אותה מהלך או שניים בעריפת ראשים?

הקטע "Death & Glory" שוב מגביר את המהירות, גיטרת רית'ם מגובה בבאס בולט עם סולואים בסגנון Iron Maiden. השיר הבא, "Plague Of Lies", הוא ביצוע לשיר של להקה אחרת של Ross שנקראת Brain Surgeons. מעניין שלהקה שהוקמה ע"י יוצא Manowar בשיתוף עם חברי להקת מחווה ל-Manowar מבצעת 2 שירים ללהקה אחרת של אותו יוצא Manowar (בהמשך האלבום מבוצע גם השיר "Constantine's Sword") – זו בחירה מעניינת ומעוררת תהיות, האם חברי Ross The Boss לא מספיק מקוריים?

"God Of Dying" מתחיל כבלדה, ומהר מתפתח לשיר עוצמתי (מישהו אמר "Carry On"?), סולו מרשים ואפי מוביל שוב לפזמון ולסיום השיר. "May The Gods Be With You" הוא שיר גלאמי על גבול ה-Rock N' Roll, חביב וקליל וללא קשר לקו שהותווה עד כה. יכול להיות שהמאזין בעל האוזן החדה, יטען כי גם השיר הזה מזכיר את Manowar – דוגמא נוספת לכך שלא נעשתה מספיק עבודה בהכנת האלבום. ברצף שירים מלחמתיים משהו (שחלקם לא מקוריים) הרצועה העשירית היא "Matador". אני חוזר, השיר מדבר על מטדור. הלהקה שמתיימרת לקו מוסיקלי ותוכני מסוים, שוברת את הקו עם שיר בינוני באיכותו, שתוכנו אינו קשור למסגרת הכללית של האלבום. אני חושב שהגיע הזמן ש-Ross יצא לסייסטה וילך לנשנש קצת טאפס.

לסיכומו של קרב. Patrick בעמדת השירה, לעיתים רבות מזכיר בקולו את Biff Byford, סולן Saxon, אך חווה לא מעט נפילות לא מקצועיות במעבר בין טונים גבוהים. יש תחושה בחלק מהשירים של חוסר עקביות ותאימות. מבנה השירים נשבר או נחתך ע"י בחירות מוסיקליות שלטעמי לא במקומן. חלק מהשירים בהחלט סוחפים, קליטים ומספקים את הסחורה, ואפילו יזכירו לאוהבי Manowar קצת את המקור. חשבתי בהתחלה שזה יכול היה להיות אחד האלבומים הטובים של המטאל השנה, אבל אי שם הוא נפל לבינוניות ואחרי מספר שמיעות (השמיעה השנייה והשלישית היו בבחינת לתת צ'אנס נוסף), אני חייב לציין שהאלבום יוצר בתחילתו רמת התלהבות גבוהה, אבל אחרי חצי שעה משאיר טעם רע ומאכזב.