Rotting Christ – Lucifer Over Athens

מה עוד לא נאמר במחוזותינו על Sakis Tolis סולן ומנהיג הלהקה הזו ועל הלהקה שלו? הלהקה שהגיעה לישראל יותר מכל להקה אחרת (הם ופרדייז לוסט למעשה) ויחסי האהבה שלה עם הקהל בארץ ידועים ומוכרים, ההופעות של "רוטינג" כפי שקוראים להם לא מעט אנשים בארץ הפכו מהיום הראשון ל"חגיגה יוונית" ולמעשה רוטינג קרייסט היתה הבינלאומית הראשונה שהגיעה לישראל למועדון הבארבי ובהגעתה ב 1998 פתחה שער למאות להקות מחו"ל שנחתו מאז במועדון, אותה הופעה שמשכה כ 800 מטאליסטים מקומיים זכורה כלילה בלתי נשכח עבור כל מי שהיה שם ואף היתה המופע שהביא הכי הרבה קהל לבארבי באותה שנה, דבר שצויין אפילו ב"ידיעות אחרונות" בראיון עם בעל המועדון מספר שנים לאחר מכן.

ל Rotting Christ יש קריירה מפוארת מסוף שנות השמונים ועד היום ומבחר עצום של אלבומי מופת בז`אנר שהפכו אותה לאגדה, Thy Mighty Contract ו Non Serviam מתחילת הדרך, Dead Poem, Khronos, Triarchy Of The Lost Lovers, Aealo וכמובן Theogonia והאלבום האחרון מלפני שנתיים Kata Ton Aaimona Eaytoy עמו חזרה הלהקה לישראל ב 2013 והופיעה יחד עם Moonsorrow הפינים בתל אביב.

אבל אני חושב שהתאהבנו ב Rotting Christ מעוד כמה סיבות, התאהבנו בהם בגלל הצניעות והעמידה על הקרקע, חברי הלהקה בכל ביקוריהם בארץ דרגו לבקש להפגש עם מעריצים, לחתום ולהצטלם עם כולם, להתייחס אדיב לכולם מהאיש הכי "חשוב" ועד למנקה במועדון בו הם הופיעו, הם באו בלי דאווין, עשו סאונדצ`ק של 30 דקות על כל ציוד במה שלא היה, ותמיד נשמעו מצויין, אני זוכר שסולן הלהקה אמר לי פעם "להקה טובה תישמע טוב על כל ציוד" ואכן כל הופעות הלהקה בארץ נשמעו ונראו פיצוץ, בלי קשר לציוד או לזמן הבאלאנס.

לפני כמה שנים הוציאה הלהקה מארז DVD כפול בהופעה חיה + סרט דקומנטרי, המארז שיצא ממש סמוך לאלבום האחרון הראה לעולם ש "רוטינג" היא להקת הופעות מדהימה ואחת הטובות ביותר במטאל האקסטרימי, הופעה שאהובה לא רק על ידי קהל הבלאק/דת` מטאל אלא על ידי לא מעט אנשים שלא צורכים ביום יום Mayhem, והיות והלהקה מגדירה עצמה כ Dark Metal וחלק ניכר מהחומר שלה קרוב הרבה יותר ל Moonspell או Paradise Lost (במיוחד באלבומים כמו Dead Poem) אז טבעי להבין מאיפה האהדה הזו בקרב קהלים שונים.

אז גם הפעם, כחצי שנה לפני צאת האלבום הבא של רוטינג קרייסט שאמור לצאת לאוויר העולם בפברואר 2016, אנו מקבלים אלבום כפול בהופעה חיה, הפעם לא DVD אלא אלבום שיצא בפורמט דיסק ובתקליט בלבד. הדבר הראשון שבולט כאן הוא הסאונד, רוטינג קרייסט נשמעים אדיר ושומעים שאין כאן תיקונים ועריכות אולפן אלא מקבלים את הלהקה לייב בצורה הכי טבעית שיש, זה מוביל אותי לדבר הבא שרציתי לציין: אין אפילו פיפס של פלייבק, הכל טבעי, אין שנייה של משהו מוקלט ולא מנוגן חי, בקטע הזה אני מפרגן ומחזיק מהלהקה הזו בטירוף, אין היום הרבה להקות שלא ממלאות את ההופעה שלהן בתעלולי פלייבק, החל בתפקידי קלידים ולפעמים אפילו בס דרך שלל כלי נגינה שאין על הבמה וכלה בדברים מביכים במיוחד כמו תפקידי שירה של מקהלות וזמרות כשעל הבמה ארבעה בחורים… כאן לא תמצאו את זה וטוב שכך, אתם תקבלו כאן את Rotting Christ בשיא הטבעיות שלה, בצורה שהיא יודעת לעשות הכי טוב, הכי נכון מהיום הראשון, בלי פוזה, בלי דאווין. דבר שני שבלט כאן זה מספר השירים הרב, בהופעה הזו יש 32 שירים !! אני חוזר : 32 שירים !! איזו להקה מנגנת 32 שירים? איזה אלבום הופעה נותן לכם 32 שירים?? ניכר שהלהקה הזו רואה את הקהל כחלק בלתי נפרד מהקיום שלה וזה מתבטא בכל דבר, שוב אני מסדר לכם את האוזן… 32 שירים ישד באלבום ההופעה הזה !!

אז מה יש לנו כאן:
מבחר מעולה של כל הקריירה, אף אלבום לא יוצא מקופח, כל השירים שרציתם לשמוע מהם, כולם כאן, החל בארבעה מ Thy Mighty Contract האדיר, שלושה מתוך Triarchy Of The Lost Lovers, שלושה מ Dead Poem (שזה מדהים), שניים מ Sleep Of The Angels, שלושה מ Theogonia, ארבעה מהאלבום האחרון, ובכלל אין אלבום של הלהקה שקיבל כאן ייצוג של פחות משני שירים, יש כאן התייחסות יפה לכל פרק בהסטוריה של ההרכב, גם סדר השירים מערבב בין התקופות וכך גרים להם יחד שיר בלאק מטאל מ 1993, שיר שבמהותו יותר "גותי" מ 1999 ושיר מהאלבום האחרון עם אלמנטים של מוזיקה עממית, וכך זה חוזר לאורך כל האלבום, התחושה שנוצרת היא לא של "בואו נזרוק לכם איזה עצם, הנה שיר מהאלבום הישן" אלא של חגיגה אחת מהודקת בה כל השירים יחד באים זה אחר זה והחוט המקשר ביניהם נמצא על הבמה ובנשמתו של האיש שכתב כמעט את כולם, סולן וגיטריסט הלהקה Sakis Tolis.

וממש כמו באלבומים, גם כאן Rotting Christ מייצגת איכות וחוסר פשרות, חוסר רצון ללכת לפי צו האופנה אלא פשוט לחגוג עם הקהל שלה את שנות היצירה ואת כל שרשרת האלבומים שהם הוציאו, זו חגיגה של להקה עם הקהל שלה, אורחים בלתי רצויים לא יבינו את זה כל כך, Rotting Christ לא מנגנים בשביל מבקרי המוזיקה, גם לא בשביל מי שלא מבין אותם, הם מנגנים בשביל הקהל שלהם שמבין אותם מצויין ויודע בדיוק באיזו "סחורה" מדובר, זה תמיד היה ככה וזה תמיד יהיה ככה, וזה סוד הקסם שלהם.

אבל הקסם של Rotting Christ רק גובר עם השנים, "למה"? אתם שואלים… "הרי הם לא ממש השתנו"… אז מצד אחד הם כן, אי אפשר להשוות אלבום כמו Thy Mighty Contract ל Dead Poem ואף אחד מהם אי אפשר להשוות ל Kata Ton Aaimona Eaytoy למרות שאת כולם כתב אותו אדם, והסיבה השנייה: האמת שלהם מנצחת כי הרבה מהלהקות מסביב מתלות כלא אמינות מבהחינה מוזיקלית וככאלו שלא נאמנות לאמת שלהן ולא לקהל שלהן, כאן יש מקרה הפוך שרק מבליט כמה הלהקה הזו מיוחדת וגדולה במה שהיא עושה. רק תקשיבו איך הלהקה מבצעת ב 2015 את The Fourth Knight Of Revelation למשל, שיר מ 1993 שבטח נכתב שנה שנתיים קודם, כמה להט, כמה בגרות ואהבה לשיר, כאילו זה נכתב אתמול בערב, וזה נשמע טרי, אמין ומשכנע, וכאן סוד הקסם של Rotting Christ.

את המופע הם סוגרים עם שני שירים שהפכו להמנון: Non Serviam שהוא "שיר המהות" של הלהקה, אם למטאליקה יש את Whiplash, לאיירון מיידן את Sanctuary ול Megadeth את Mechanix אז כאן יש את Non Serviam, ואכן הם לא יישרו קו עם אף אחד.

השיר השני הוא Enuma Elish מתוך Theogonia שהיה מהראשונים להכניס את האלמנטים של המוזיקה העממית לתוך החומר שלהם, הלהקה שהצהירה ב 1997 ש "הבוזוקי הוא הכלי הגרוע ביותר, המוזיקה היוונית היא די חרא" התבגרה והכניסה מעט אלמנטים של מוזיקה שורשית לחומר שלה, אם הרגשנו בניחוח של מסחור אתם שואלים? ממש לא, ההפך, רוטינג קרייסט דאגו לעשות את זה בטוב טעם, בלי לפגוע בקו שלהם ובכבדות החומר, בלי לחשוב על למכור עוד כמה דיסקים, רק לפי איך שמתאים אומנותית, וכאן היתרון שלהם, להקה שעובדת מאד קשה, לא נרתעת מזה אלא ההפך – אוהבת את זה ונהנת מזה, ואנחנו כקהל אוהבים את זה ומעריכים את זה, כי גם באיזשהוא מקום רבים בתוכינו הם גם כאלו, ואלו שלא היו מתים להיות ככה ולא להתקפל מדי בוקר אל מול הממסד האופנה הטרנדים הלייקים והסלפיז, אה.. ל Sakis Tolis סולן הלהקה אין פייסבוק, הבנתם את המהות? אם לא הבנתם עד עכשיו אני בטוח שעכשיו הבנתם, אנחנו לייק רוטינג קרייסט, נקווה שבשנה הבאה הם יעשו לנו אטנדינג…