Sabaton – Attero Dominatus

שלום ילדים וברוכים הבאים לשיעור היסטוריה, היום נלמד על ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם ה-2 ובשעה השניה נגיע גם למזרח התיכון ולאיום המוסלמי, בלי לפסוח כמובן על כמה קרבות חשובים שהתרחשו בסביבה. אז קדימה, הפעילו את מערכות הסטריאו שלכם, פתחו את עטיפת האלבום השלישי של להקת Sabaton, הניחו את התקליטור על המגש ולחצו על Play. כאמור, אנחנו ממשיכים באותו קו של השיעור הקודם על Primo Victoria המעולה, ונראה כי גם הפעם הפתגם "נוסחה מנצחת לא מחליפים" ממחיש את מרבית החומר שעליו נלמד. כרגיל נתחיל ברצועה מספר אחת, ותיזהרו, יש לי עיניים בגב…

כך פחות או יותר יראו שיעורי ההיסטוריה בעוד כמה שנים, אם להקת Sabaton תמשיך להוציא דיסקים כאלה. אני בכל אופן עוד לא החלטתי איזו ליריקה עדיפה בהבי מטאל שלי: קרבות בדיוניים על ברברים, דרקונים וגרבילים מעופפים, או קרבות קצת יותר מציאותיים כמו שעליהם שרים החבורה השוודית הזאת. מה שזה לא יהיה, Attero Dominatus, נפתח בשיר הנושא ומפציץ אותנו הישר למקום בו עזבנו את הלהקה לפני קצת יותר משנה. Joakim Brodén, הסולן בעל הריאות הכבירות והעשויות ברזל, ישר נותן לנו בשירתו הכבדה, על מקצב בומבסטי, ולמרות שפירוש שם השיר הוא "להשמיד את המנהיג", Sabaton צריכים לשים את שלהם בבונקר עמוק באדמה – כי הוא זה שעושה את הלהקה הזאת.

פצצה אטומית של הבי מטאל נוחתת עלינו כשהשיר השני מתחיל, איזה שירה, איזה סולו – אני כבר מריח את העשן! "Rise Of Evil" ישר מעלה לראש את שיר הנושא מהאלבום Warriors Of The World של Manowar. פה לצערי קשה שלא להתעייף מלמעלה מ-8 דקות של מקצב הבי מטאל מתון ונפנופי שירה מלחמתיים – אפשר לומר שהבנו את הקטע כבר. גם פה וגם בשיר הבא, עבודת הקלידים הקלה מנסה לתרום לאווירה – אך בקושי ניתן להרגיש בה. מה שכן, כמו באלבום הקודם, גם הפעם קיבלנו שילובי שירה נהדרים והרמוניות כוחניות, אם זה בשיר "In The Name Of God", או במתקפה של "We Burn" הקצר והמהיר.

"Angels Calling" נפתח במעין קטע מלודי-פולקי מאד מיוחד וממשיך משם בריפ חזק לעבר עוד קרב מטאלי קצבי. היה אפשר להפוך את זה לשיר חזק, אבל כמו בכל האלבום, חסרה לי עוצמה ומהירות בומבסטית. הקטע השביעי אמנם מחזיר לנו את המהירות, אך שוב, משהו לא נמצא במקום – איפה הטנקים? איפה הטילים? איפה הכפתור האדום שמשמיד את העולם?… אני רוצה דם, לא את Iron Maiden (שמשום מה נמצאים כחלק מהליריקה של השיר). גם "Light In The Black" לא מצליח לעורר אותי וכמו מרבית השירים כאן הוא גם נופל על הקיצ'יות של הלהקה, דווקא ציפיתי למשהו יותר מולק-אשכים לאחר ההתחלה המצוינת של האלבום.

עם זאת, סיום האלבום דווקא מאד מצא חן בעיני, מחווה נוספת לעולם המטאל, והפעם במקום משפטים שנלקחו משירים שונים (כמו בסיום האלבום הקודם), קיבלנו שיר המורכב משמות של להקות רבות, ביניהן Venom, Gamma Ray, Slayer, Annihilator, Guns N' Roses ועוד. "Metal Crüe" עם הליריקה המבריקה שלו הוא שיר קצבי, כיפי, המנוני ונותן בראש, ולדעתי, אם היו לנו באלבום עוד שירים כאלו, לא הייתם מוצאים פה אפילו תלונה אחת. Attero Dominatus היה יכול להיות להיט של ממש, בזכות הנגינה המעולה וההפקה המהוקצעת של Tommy Tägtgren הישר מאולפני Abyss שבשוודיה, אך בסופו של דבר הוא השאיר את חברי Sabaton חשופים בשדה הקרב, אבל אל דאגה, אני בטוח שיום יבוא והם עוד ינצחו במלחמה.