Sacrarium – March to an Inviolable Death

Sacrarium הינה להקת בלאק מטאל צרפתית, חדשה יחסית בתחום ועד כה הספיקה להוציא שני דמואים בלבד הלהקה פותחת את השנה האזרחית החדשה עם אלבום שלהם שכבר יצא ב2009 באופן עצמאי, וכעת רואה אור דרך לייבל בינלאומי בשם De Tenebrarum Principio, וזוכה להפצה משמעותית יותר. הבלאק של Sacrarium שונה מרוב מה שאנחנו שומעים בשנים האחרונות מצרפת, והוא לא נופל לאותה קטגוריה של בלאק מטאל איזוטרי כמו רוב חבריו הצרפתיים. החומר של הלהקה הוא למעשה בלאק מטאל בצורתו הגסה והפרימלית ביותר- פשטות גמורה וללא התייפייפויות. הלהקה היא למעשה פרוייקט של איש אחד, V.R.S, שאמון על הווקאלס, הגיטרות ועל מכונת התופים. יחד איתו משתפים פעולה A.M.K שכותב את הליריקה, וD.A.V., באסיסט הסשן. אולי, וזה רק רעיון, היה שווה להביא מתופף נורמאלי במקום באסיסט סשן שגם ככה בקושי שומעים אותו? לעזאזל עם התופים הממוחשבים האלו, בייחוד כשהם כתובים גרוע.

אחרי האינטרו “A.r.c.h” המשמים, שנשמע כאילו הוא מתאים יותר לאלבום אינדסטריאל בלאק, אנחנו נכנסים לעניינים עם “Heartless Visions” שמתחיל להתקיף ללא פשרות, ריפים חשוכים על גבי ריפים חשוכים, מכאן האלבום ממשיך על אותו קו דומה, חד וברור, בלי משחקים. היכולות הטכניות כאן לא רעות והכתיבה טובה, הפקה מעט נקייה מדי לטעמי, אך עדיין מחמיאה לוייב הניינטיז שהולך כאן. השיר הבא, “Demolish by Himself”, דורש כדור אקמול לידו, שכן מכונת התופים המזוויעה שמסתכמת בביט מונוטוני ומהיר, מככבת בשנית ואיתה ריף גיטרה בפיץ' גבוה במיוחד- פשוט עינוי שניתן להציעו למשטרים חשוכים בתור הכנסה מהצד ללהקה. בהמשך יש לנו את “In Circle of Dead Seraphs” אחוז המהירות והטירוף, ולאחריו את “Phantomatic Landscape” גדוש הבאס המצדיק את קיומו של באסיסט הסשן, ולוקח את האלבום לצד כבר ביותר עם ריפים אפלים הגורמים לשיר להשמע כאילו הוא שקוע בתוך ענן ערפל סמיך. את אותו קו כבד ואיטי יחסית ממשיכים Sacrarium גם עם “Through Centuries” הבא לאחר מכן.

האלבום כעת לוקח תפנית מסוימת עם “Terribilis est Locus Iste” שהוא הרבה פחות straight-forward בלאק מטאל. השיר מתחיל עם קטע אמביינט משונה במקצת וארוך מדי לטעמי שממשיך אולי את האופי האינדסטריאלי של האינטרו. לאחר קטע זה נכנס השיר שהוא למעשה אינסטרומנטלי לחלוטין, עם ריפים חדים ומשסעים בסאונד הרבה יותר fuzzy ממה ששמענו עד כה באלבום ואף כאן ניתן לשמוע מעט מהאופי האינדסטריאלי. האטמוספירה כאן מצויינת ובסך הכל הקטע הלא אופייני הזה נותן לאלבום משהו אקסטרה. את פיסת הטירוף האחרונה לאלבום זה מגיש לנו השיר בעל השם המתבקש “This is the Final Warning” עם עוד קצת בלאק מטאל משולח רסן ועשוי היטב. “March to an Inviolable Death” נחתם עם אאוטרו ארוך מעין כמוהו, של לא פחות מ5 דקות וחצי, גם הוא משמים למדי ומזכיר את האינטרו איתו נפתח האלבום.

לסיכום, מדובר פה באלבום בהחלט טוב. היופי שבבלא מטאל נמצא בעיניי בפשטות, וSacrarium מצליחים להביא כאן בלאק מטאל פשוט להפליא ועוצמתי ביותר, רק חבל באמת שהתיפוף כתוב בוצרה גרועה כל כך, מבחינתי באלבום בהחלט נופל בגלל העובדה הזו.