1. Prometheus
  2. Spielmannsschwur
  3. Uns Gehört Die Welt
  4. Sieben Raben
  5. Varulfen
  6. Irgendwo In Meinem Geiste
  7. Koma
  8. Wirf Den Ersten Stein
  9. Tod Und Teufel
  10. Choix Des Dames
  11. Worte
  12. Kelch Des Lebens
  13. Nichts Bleibt Mehr

"ריקוד המוות", או בשמה הלטיני Saltatio Mortis היא להקה גרמנית מאד פופולארית, אז איך תסבירו שלא שמעתם עליה עד כה? ובכן, זה כנראה בגלל שמדובר בלהקה "גרמנית אסלית", כלומר, שירים בשפה הגרמנית, אתר רשמי בלי תרגום הולם לאנגלית ושלל סקירות וכתבות, אשר כולן, ניחשתם יפה, בשפה הגרמנית.

נכון, זה לא הפריע לי בעבר לשמוע להקה גרמנית כזו ולמעשה כמה מהלהקות האהובות עלי ביותר הן כאלו, אז מה בעצם מונע מהלהקה לצאת מתחומי גרמניה? בשתי מילים: In Extremo, להקה גרמנית מצליחה במיוחד המשלבת בצורה נהדרת בין מוזיקת "ימי ביניים" לבין נגינה כבדה ושוברת.

להבדיל מ-In Extremo שקנתה לעצמה שם ברחבי העולם כאחת ממובילות הסגנון, לצד אחרות כמו Subway To Sally ו-Corvus Corax, אשר כל אחת מהן מביאה פן מיוחד למיקס הזה של מטאל עממי גרמני, Saltatio Mortis מנסה להידחף לרשימה המכובדת הזו, בכך שהיא פחות או יותר מנגנת אותו הדבר, רק בצורה לא מעניינת. לגרמנים זה אולי מספיק, אבל לנו, לנו יש דיי והותר להקות כאלו.

אמנם את Saltatio Mortis דיי אהבתי, לפחות באלבום הרביעי שלה, Erwachen, כשהיא עוד שילבה צלילים אלקטרונים במוזיקה ועשתה כמה דברים לא רעים בכלל. אך לצערי, עם האלבום שהגיע לאחר מכן, היא נטשה כמעט לגמרי את השילובים הללו ועכשיו, עם אלבומה השישי, Aus Der Asche, היא פשוט נשמעת כמו עוד להקה שמנסה להתלבש על טרנד "ימי הביניים".

למי שבכל זאת לא נמאס לו, או שלא מכיר את סגנון המטאל הגרמני הזה, אוכל לספר בקצרה ש-Saltatio Mortis עושים בימינו הבי מטאל עם (ותסלחו לי על המילה הפלצנית) נגיעות של חמת חלילים בעיקר לצד שלל כלים הזויים אחרים, בעצם, זה גובל כבר בהטרדה מינית… לפעמים זה נשמע כאילו הכלים המיוחדים כופים את עצמם על המוזיקה ובניגוד ללהקות המתמחות בסגנון, Saltatio Mortis מבצעים זאת בצורה לא חכמה ומשתמשים בהם כתחליף ל-"ליווי קלידים".

יש באלבום שירים מקפיצים, לצד בלדות שמשלבות נגינה אקוסטית, כאשר מהצד המטאלי של המתרס, רוב השירים בנויים על נגינת הבי מטאל מסורתית שלא מצליחה לרתק. פה ושם נקבל איזו נעימה מלודית מדבקת, איזו יציאה טובה על אחד הכלים האותנטיים, אבל קשה אפילו להתייחס למשהו בצורה ספציפית. הסולן, גם הוא, אינו מצליח להרשים בקולו ונשמע כמו עוד גרמני צווחן, שאולי הייתי משווה לבחור מ-Subway To Sally.

למרות הכל לא הייתי אומר ש-Aus Der Asche הוא אלבום גרוע שלא הייתי מעז להכניס למערכת, הוא פשוט… אלבום שעובר ליד האוזן בלי להשאיר חותם או רושם כלשהו. מי מכם שעדיין מעוניין לשמוע עוד מהסגנון, מוזמן לבדוק כל אחד מהשמות שהזכרתי כאן, כולל את אותו אלבום רביעי של Saltatio Mortis, מהתקופה שעוד הייתי מסכים עם שם כמו "ריקוד המוות"… לעומת היום, שהייתי משאיר רק את המילה "מוות".