Saltatio Mortis – Wer Wind Saet

שנתיים עברו מאז שדיברתי אל אלבומה השישי של Saltatio Mortis, או "ריקוד המוות" בשבילכם, והמסקנות שיצאו לי מאותה סקירה לגבי הלהקה זה שמי שלא חי בגרמניה, כנראה לא יכיר או לא ירצה להכיר אותה, במיוחד כי היא נשמעת כמו גרסה חיוורת ללהקה קצת יותר מוכרת בשם In Extremo. האם עם האלבום השביעי, Wer Wind Sæt, החבורה הזו מצליחה לעורר עניין? מיד נראה, אך קודם אסביר, למי שלא היה נוכח בפרקים הקודמים, ש-Saltatio Mortis מורכבת מ-9 נגנים, ומתמחה בהבי מטאל המשלב מוזיקת-עם גרמנית מימי הביניים, או כמו שאני אוהב לכנות "Mittelalterscheiß"… והמבין יבין.

השיר הראשון באלבום נפתח כמו כל שיר פולק-ימי-ביניים, עם חמת החלילים, ואווירה מתאימה. הגיטרות מגיעות לאחר מכן, בגרוב-הבי לא רע, ואחריהן נכנס קולו של הסולן Alea Der Bescheidene, שעדיין נשמע מעט מעצבן ודומה לכל סולן אחר בסגנון, אך הוא לא מזיק יתר על המידה. המילים כמובן בגרמנית, כמו גם הפזמון של השיר, אבל זה לא אומר שהמוזיקה אינה מתחבבת על האוזן במהרה. אחרי שבאלבום הקודם Saltatio Mortis בחרו לעשות משהו מאד פשוט לז'אנר, הפעם הם לא בוחלים בהתנסויות, אם זה בתוספת כלים מוזרים אחרים, בשילובים אלקטרוניים קלים, או בנגינת מטאל שלעיתים משלבת יותר מהמודרני ולעיתים נוטה לכיוון הרוק הישן והטוב.

"Salome" שמגיע מיד, מרגיש יותר כמו שיר שונה, במיוחד כי הוא נוטה לצד האוריינטאלי של הפולק, ושם דגש בעיקר על כלי הקשה מתאימים. מלבד הצד הלא-גרמני בנגינה, השיר מביא הפתעה נוספת בדמות Doro Pesch, סולנית ומלכת המטאל הבלתי מעורערת, שמשתלבת כאן בדואט נחמד. אם רק הייתי יודע על מה הם שרים אולי הייתי נהנה מהשיר אף יותר, אבל השניים עושים עבודה טובה מספיק כדי שגם לא-גרמני שכמותי יוכל ליהנות. האלבום ממשיך לשנות כיוון בין שיר לשיר, אך הוא שומר על אותה אווירת פולק גרמנית, שלשם שינוי לא נשמעת כמו העתק מדויק של הרכבים גדולים יותר כמו Subway To Sally או In Extremo שהזכרתי מקודם, אלא יותר כמו התפתחות לכיוון אישי.

חמת החלילים וכלי הנשיפה עדיין מהווים את המרכיב העיקרי במוזיקה של Saltatio Mortis, רק שהפעם הם לא מנסים להשתלט על המוזיקה, אלא יותר להחמיא לה. הם גם נותנים לכלי המיתר ולשאר האלמנטים שהלהקה משלבת מקום להתבלט, כך שאפשר למצוא נקודות אור גם מהבחינה הזו, אם זה בקטעי סולו מדליקים ("La Jument De Michao") או ביציאות רגועות יותר, כמו בשיר "Letzte Worte", שהוא ברובו סוג של בלדת פולק חביבה. כרגיל, מרבית השירים באלבום נוטים לצד היותר קליל של הז'אנר הזה, אך גם בקטעים יותר אגרסיביים ("Miststück"), אפשר ליהנות מהמוזיקה שהלהקה עושה בלי לחשוב יותר מדי. עם זאת, קשה לי לומר שכל השירים באלבום הזה טובים, אבל אם אתם בקטע, ואוהבים את הז'אנר, מדובר באלבום פולק \ רוק \ מטאל \ גרמני לא כזה נורא, מה גם ש-Doro כנראה מחבבת את החבורה הזו, ואם היא מעורבת בעניין, אז זה לפחות שווה שמיעה.